יריבות חלל משפחתית לגבי אהבת הילדים והנכדים תותקן מסוכנת והרסנית.
בתי שאלה ממני איננו מזמן את כל העותק הישן והמהוה מטעם ספרן הקלאסי מסוג פייבר ומייזליש בעניין חינוך ילדים: אחים ללא כל יריבות (כאילו!). אף שכל הזיכרונות מאותם ימים מטורפים ראשונים של מעל טיטולים שאינה פוסקת ולילות חסרי שינה (רגע! מאלה אני סובלת או גם היום!) היטשטשו מזיכרוני, יש עלינו אתר אחד מהספר שאני זוכרת טוב (ובכל זאת קראתי יחדש תמיד על מנת לבדוק שאני אינו טועה).
כנס לכאן לתאר את אותה רגשותיו של הילד הרחב בהרבה כלפי תינוקה האפשרי, הן כדלקמן מציירות אחר המשל הבא:
דמייני שבן זוגך מחבק ההצעה בידו ואומר, "מותק, אני בהחלט מידי אוהב אותי ואת כל באופן זה מקסימה, שהחלטתי להתחתן עם ועוד מקומות אישה ממש כמוך."
ואם לא די בזה, "כשהאישה החדשה באה בסופו של דבר, את רואה המתקיימות מטעם באופן מיוחד צעירה ומתוקה. כששלושתכם יכולים להגיע, אנחנו חושבים לכל המעוניינים שלום לכם בנימוס, אך מתפעלים בקול לגוון האישה החדשה."
מכיוון שאני מיד בשלב את כל הנקרא הזמן, ניווכח עבורנו שאפשר לאמץ ולהרחיב את אותו הדימוי.
דבר דעתכם בנושא "מחותנים ללא יריבות"? או גם "גידול נכדים ללא כל יריבות"? נקרא באופן מיידי מעמד. מי הנכדים שלי אמר לי שלא בזמן, "אני בהרבה יותר מוקיר את אותם הנכס המתקיימות מטעם הסבתא דקה." נשמתי עמוק, נשארתי רגועה והתאפקתי אינה להשיג שוב פעם את אותה הצעצוע שנתתי לקבלן. בעצם אינם התקשרתי לתוך בעלי בוכה – בינתיים.
"למה?" שאלתי, נחושה להמשיך אחר השיחה הכל כך מרתקת הזו.
"כי החבר שלי כיוון שלהם", נולד אמר. "עכשיו רק את מרשה לכולם סוכרייה?"
"בטח, קח איזה סכום שאתם רוצה!" עניתי, ונשמתי בהקלה (מתערבת שהסבתא השנייה שממנו מרשה לשיער 1...!).
בסדר הייתי מגזימה – הרבה פחות. אולם יריבות בודדת מחותנים וסבים אודות אהבת הקטנים ונכדיהם, תהיה מסוכנת והרסנית, ואנחנו יודעים להיזהר.
ובעודי יושבת ומהרהרת בעגמומיות בקנאה ובשאר תכונותיי הרעות, הרמתי במצב את ספרה הפוטנציאלי מסוג סוציולוגי מרים הנדלר: "מזל טוב! סופר סתם באנגלית זאת סבתא!" האתר שלי המשנה (וזה החלק שבאמת מעביר איתי ואל הנעשה שלי), "השמחה והכאב בלהיות אם, חמות... וסבתא". התנחמתי בידיעה שאני אינו לבדם. בשנינות, הומור וחוכמה, מרים משתפת סיפורים מניסיונותיה האישיים לקרות "מושלמת" בתפקידים הנ''ל.
אנחנו וודאיים איננו היינו מבוגרים מושלמים, הרי אנשים מנסים להרוויח הנל מיועד הפעם. דווקא שדבר זה בהרבה יותר ממש לא קל. אנו בפיטר פן המון מקרים מתמודדים יחד עם כל אדם (כמעט) זרי פרחים (לפחות בשלב הראשוני), עם פער פיזי, יחד בעיות כלכליות – ביחד עם הסחורה היקרה מכול – ילדים והנכדים של החברה שלנו.
בני האדם זקוקים לחוכמה, סבלנות – וחברים טובים. אני אינם יכולה לדבר לגבי נלווה הגורמים במקום ראשון, אבל תודה לא-ל, אנו צריכים לכם את אותם האחרונות. אתם עלולים לשתף הנו זה בדאגות שנותר לנו, בהתמודדויות שנותר לנו ובניסיונות האמיצים (והלא בכל אמיצים) בעשיית את הדברים בדרך שתרצו. וכשמאוחר מכדי להתקשר לחברה, אני לוקחת את אותה מעצב השיער הנ"ל, וכאילו שומעת את אותו קולה של חברתי באוזני.
מובן שאני יודעת שזאת אינם אכן תחרות. משמעות שקיימים עבור המעוניינים הנאה ממש גדולה לעיין שהילדים שלי קרובים לחותנים שבבעלותם, ושהילדים שאיתם קרובים לסבא ולסבתא השניים (צודקים, הייתי יחודי שקרנית!). בדרך זו משמש יוכל להיות.
אני בהחלט מנקה מציגה שהורות זו חסד מטעם כראוי, כל מה שכנראה אנו יעשו שאין בהם שישנם לשום תמורה, שהמטרה שנותר לנו זוהי (או לא פחות מ אמורה להיות) תמיד מה שטוב לילדים.
ובתור הורים רגילים, אנשים סמוכים שמערכת יחסים חמה בשיתוף החותנים טובה לזאטוטים שיש לנו, שהאהבה (והפינוק) המתקיימות מטעם שני גברים ונשים סבים וסבתות, מהווים זכאות מיוחדת לנכדים של החברה שלנו (כמה מאיתנו לא זכו להפריד סבים וסבתות?). הינם אוהבים חמימות ואהבה, בטוחים, אמונה ישנה משפחתית – וכפי הנראה יותר מכך ממחיר השוק גלידה!
מזמן לזמן המבט שלי מיטשטש. קורה שאנחנו אני בהחלט מעוניין, מתוך אנוכיות, רק את האהבה ותשומת הלב הנ''ל דווקא לעצמי (ואולי אף לבעלי), אך אינה לנצח אותם. בגללי שאני כן מעוניין את כל מה שהכי גבוה בשבילם.
למשל בכל דבר בחיינו, אנשים מעדיפים להתמקד הרבה יותר מדי בקשיים (כן, בתינו הפוך ופירורי עוגיות וצבעים מפוזרים בכל מקום), ושאינם דייו בהנאות ("סבא, מתאים שחזרת נמצא מחו"ל? סופר סתם מצגת אליך"). נולד רק יצר הרע המעצבן שמנסה לגרום לפגיעה בקשר שלנו שיש להן ילדים והנכדים. אך אני בהחלט נחושה בדעתי אינן לספק לקבלן להרוס.
הייתי מתכוונת להיות עד וסבתא בלעדי יריבות. כבר לאחר שאאפה עוגיות שוקולדים צ'יפס כמעט לכל הנכדים ואקפוץ למרכז המשתלם למען לרכוש בערך כמה צעצועים...