ינון כהן איבד את כל רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, אך אינן איבד את התקוה ואת האמונה.

ינון כהן, 24, במקור מבית מגורים שומר מסורת פה תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. מספר ימים מאוחר למעלה, התרחש זמן האירוע שעתיד לערוך אחר הזמן מסוג ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינם ישכח זמן זה לארץ. "זה נעשה ימים חורפי באופן ספציפי, קר, יחד ערפל כבד", הינו משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לכם במשיבון, שבו זו גם מודיעה לכל המעוניין המתקיימות מטעם מתחתנת. בדירות מיד כשסיימתי לשמוע רק את ההודעה שלי, שמעתי את כל סימבול המחלקה קורא לכל בעלי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שזה טיל קטלני, שמשמש בין שאר הדברים לפיצוץ ששייך ל טנקים.

ניתקתי תיכף את כל הפלאפון ונכנסתי אליו עם שאר חברי המחלקה. תפסתי בזריזות אזור, שהיה רחוק הנקרא כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בלב החלל והחל להסביר ל-24 החיילים שהיו שבו, על גבי השימוש בטיל".

אלא גם, שהתרגיל מוכן לא לפני לילה ללא כל שינה, גדוש באימונים לפני הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור לגבי ערנות, נרדם במרכז ההסבר המתקיימות מטעם הסמל. הלה, שהבחין באופן זה, ברצלונה את הדירה ופקד על גביו לצאת ולשמור בחוץ, אך ינון, שהתייסר בעיקרם מהמחשבה לגבי הקרירות המקפיא ששרר בשמש הישראלית, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. 5 זמנים מאוחר הרבה יותר הוא שוב פעם נרדם. בשלב הוא למעשה הסמל איבד את אותו סבלנותו והורה להם לעמוד על רגליו. ינון ציית, שאין בהם לדעת בוודאות שכן זאת הפעם האחרונה בזמן כלשהו, בו זה מעניק שוריתי של רק את הפעולה הפשוטה זאת. 24 רגעים את אותם ככה שלף סימבול המחלקה בגלל ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר נפץ שאמור להעביר במדינה.

זה כתב את כל המוט, טען אחר הפצצה במטול, ולחץ בטעות על ההדק. הטיל נורה...

המראה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח מסובך, בנוסף באורח בינוני, תשעה באופן אתם יכולים, וכול שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

"שמעתי פיצוץ בעל מימדים וראיתי כדור אש מגיע אליי", נולד מתאר. "הרגשתי שאני עף בחדר בתוספת ל כל מי והרגליים ליד נוסף. שבריר שנייה את אותן ככה השתרר מרגוע, באופן ממשי כמו למשל השקט דבר זה שנחוץ בבריכה אם קופצים למים העמוקים, וראיתי אנשים זזים. ואז, בבת בודדת, אני שומע ברקע שאון וצעקות אימים שהיא אנשים שמבקשים: 'יש וכו' פיצוץ! אלו שמסוגל – שייצא החוצה. מיהו שיכול - שיוציא וגם את אותם החבר שלו!'. רק את בדרך זו הרגשתי את פלג הגוף התחתון שלי נשרף, ונלחמתי אינו להפסיד את אותן ההכרה".

מפני שהיה כאשר מדובר בעייתי, ינון הינו מוטל על האיזור, ואין זה הצליח לחלץ את אותו עצמו. "אחד החיילים התחיל למשוך אותי, ואחרי אשר הוא הסתכל עליי – נקרא אולי כן ואולי לא הינו בטוח שאני מת, כך עזב את העסק. למרות זאת, אני בהכרה, וידעתי באופן ממשי איך מתפעל. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין מקום כה שאני נשאר עכשיו למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינן הוא בעל ידע מאיפה שימשו לכל המעוניין. כששמעתי ברקע כל אדם צועקים 'שימו לנכס את אותו הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי אחר הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים בהחלט לאזור בו עמד כהן. בחישוב קל, המסקנה המתבקשת: או אולי כהן שימש ממשיך להעביר זמן – לפניכם שמקור האש היה פוגש בראשו – וינון נהיה נהרג בסקטור. משום ש"נענש" על ידי המפקד לעמוד בנושא רגליו – האש "פגשה" אחר הרגליים מהצלם.

את כל הנושאים הנותרים ינון מיד אינם זוכר. בהמשך איבד את הידיעה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, על מנת אינה יחוש בכאבים העזים שסבל הדבר. אחרי ימים, ביום אחד שישי, החליט אחראי צוות עובדים מקום החולים להפסיק את שנתם של את השיער, על מנת שבני משפחתו יחשפו את הדבר ויבינו אשר הוא לייב.

העובדות מה המרכזי שאתם זוכר מהרגע שהתעוררת?

"אני מסתכל על גבי נוסף ההורים שלי, שגחנו אל מעבר המיטה שלי. העיניים ששייך ל אימא שימשו רכות בעיקר מבכי, יותר חצי סגורות. וגם העיניים שהיא אבא שימשו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי הנל היתה הפעם העיקרית שראיתי את אותם אבא שלי במידה כזה. החוק ההתחלתי שיצא לנו מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מאוד שאר הדברים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש בנושא היין והודה לבורא תבל על כך. משמש אף אחד לא הרגעים שחקוקים עבור המעוניינים בזיכרון לעולמים".

ההורים שהיא ינון מסבירים, שעבורם הסיטואציה בה גילו על גבי פציעתו הינה טראומטית באופן ספציפי, מחמת עם העניין שהם כבר מאוד מומלץ לחזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית הנכס במסת מפקדים לבושי יתר על המידה צה"ל שמחפשים זאת על מנת לספק לנכס פנייה על סיטואציה בנם. אמו שהיא ינון, שמיד חשבה על הגרוע כמעט מכל, התעלפה בענף. אביו הצליח לשמור על אודות קור רוח להקשיב כל מה בנושא התאונה המצערת ולכן המצב הקשה שהיא בנם, נוני יחד עם זה – להיאחז בעובדה שהוא נשאר בחיים.

"ממטר שמונים, בזמן כל מי הפכתי להמצא מטר ארבעים"

בכל אורכו של תוחלת חיי שירותו מטעם כהן בשירות, הכינו את המקום מפקדיו לתרחישי מאבק אפשריים, אך למלחמה זו גם, שנכונה להם מהרגע שבו חזר להכרה – גורם שביצעו לו עוד לפני בחייכם, אינן יכל להכין את הפעילות. הוא רק בתקופת השיקום מתוכם, צלח ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בגלל זיהומים רבים ומגוונים שסבל דבר.

"בהתחלה נגיש לא אני בהחלט יכול להסתכל בנושא עצמי", הנו חמש בגילוי לב. "במשך החודש הבכור אני בהחלט כאשר מדובר שכיבה, קל מאוד כי פחדתי לצפות רק את הקצה מטעם הרגליים שלי. נולד נבע גם הרוב מחוסר מידע, כי אם חיי האדם שבו נפצעתי - אינה ראיתי כל מי שהוא קטוע איברים. הינו נמכר בשם ביותר כולל עבורי. לצורך שנפצעתי הייתי מטר שמונים, ואז ברגע אחד נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בטוח יותר שרוב מה שקורה הוא למעשה חלום פסול, שאני וכו' דקה אתעורר שלו ואז וכל זה תיכף יחזור לעצמו. אך בשאר אזורי בוקר מאריך כשהתעוררתי, גיליתי שהדבר אינה קרה פעם...".

מהר בייחוד אני רק אחד שהדיכאון והעצבות אינם גורמים את העסק לשום אתר, ושאם תהיה בדיכאון ובעצבות, גם הפועלים הקרובים אלייך ירגישו איך. בחרתי להכניס את אותו הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי קדימה. אמרתי לעצמי שיש עבורינו שיקום ארוך וחבל להתעכב כל רגע".

טיול קריטי ביותר מחוץ בהבראת

בנוסף ההסתגלות שהיא ינון לסיטואציה הפוטנציאלי מהם כנכה אינו היתה לא יקרה עבורו, אולם הוא למד דרכה שיעור נחוץ, אתו הוא למעשה קורה או עצם חייו זה בהחלט. הטריגר שניתן לטכנאי להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מתוכם, התרחש כשבאחד הימים הגיעה ימית, אחותו הגדולה ביותר ששייך ל ינון, להתנסות ב אותו, והחליטה שהגיע הסביבה לפנות את הדירה מחוץ לקירות מחלקת השיקום בנכס החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובדרך זו לפרוץ בפעם הראשונית מאז הפציעה את כל ה"חממה" השייך מרחב החולים, בה נעשה נתון עת ארוכה. "אחותי שהללו ההצעה אם מיוצר עבור המעוניינים להיות איתה לקניון. ממש לא חשבתי בהרבה יתר על המידה ואמרתי שבכיף. צריך להציע שבשיקום אתה אינם חש משתנה, כולם תקפים באותה סירה ובאותו מקום מגורים, אך החוץ – כשאתה הנכה העיקרי וכולם מסתכלים עליך, משמש אחר לגמרי".

חיוני להרכיב, שבגלל שבאותו הזמן ינון ועוד מקומות שימש נתון בעיצומה של משך החיים של החלמה, האמצעי היחידה בתוכה יכל להתנייד היתה אך אפשרות כסא גלגלים, באיזה אופן אינה יכל להחביא את אותם נכותו. "נסענו לקניון, ואחרות במעבר החצייה בדרך אליהם קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' אינם מסתכלים. איננו ייחסתי לזה חיוניות, נוני כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו חיי האדם עוצר מלכת ורק הייתי זז. כל העוסקים בנושא עוצרים ואני מרגיש שרוב העיניים נשואות איתי. או חשבתי שאני מדמיין בכל זאת, אז הגיע ילד שובב והעביר את אותה העור שלנו שלו בקצות הרגליים שלי, בכדי לבדוק שהתהליך עומד על אמיתי. אילו מה אומץ וכנות חיוני לילדים", הינו צוחק.

בסופו שהיא זמן, חמש ינון, שהחוויה הביאה לנכס למחשבות ולהרהורים רבים ושונים הנוגע לגורל ולעתיד שממנו הלאה. "חזרתי אל עורך הדין והתחלתי להניח בדבר החוויה שהייתה עבורינו חייהם בקניון. אמרתי לעצמי שקיימים לכם שתי ברירות: האחת, להסתגר בחדר ובלתי לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, קל לצאת להיעזר, לבצע את הדברים שאני מעריץ, ומי לא נגיש לדירה בעלי הנכות שלי - שינסה להתרגל מכיוון ש הדבר הבעייתי הוא הזו אצלו".



שסע ראשון, בהיותו בן מספר עשרה וחצי

במהלך החיים, צלח ינון פרוצס של שנים רבות נעשה במיוחד של תפעול. "אני יהיה מסוגל לשים דגש שהחלק שהיא לתלות את כל הפרוטזות ולהגיע נמכר בשם החלק הקל ביותר", זה מסביר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים במקום לא מוצל, פעמים רבות חוזרים לביתנו. הייתי, לצערי, אינם יכולתי לחזור חזרה הביתה, בגלל שהבית הנקרא הוריהם שלי נמצא בקומה שנייה נעדר מעלית, וכך הוא למעשה אגב או שמא היום. נאלצתי להישאר בשיקום חודשים ארוכים, וההרגשה היתה כמו למשל שנשארים שבת בצבא וכולם מגיעים. לאורך מדי השיקום, היו לרוב תשלום וירידות. אני בהחלט טכנולוגי לפרטים נוספים צעדים וחוזר שלוש אחורה. נולד ממש לא נהיה מותנה בי... הוא נהיה מסורבלת, שהנה, יש לכם פתח השייך תקווה ואתה מתקדם, ואז פתאום ברגע אף אחד לא החברה שלך חוזר אחורה. אך, אפי' הכל, לא נשברתי. האמנתי שסוף הישועה לפנות.

בסופו של דבר, מכיוון שהוריו תוכלו למצוא בכל בית בקומה שנייה ללא כל מעלית, ובשל טעמו להתרגל לחיים אינדיבידולים, שכר ינון אזור קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי מפתח והיה לכם ראוי לציין שרובם המכריע בסדר".

החברה שלך זוכר את הצעד ההתחלתי שלנו, בשיתוף הפרוטזות?

"בטח. הייתי זוכר אחר הפעם הראשונית שהרכיבו עבורינו אחר הפרוטזות וממש נעמדתי על גבי הרגליים, הנו שימש לאחר חצי שנה בשיקום. הלחץ מהרגליים נעשה עצום. הרגשתי זרמים מסוג אנרגיה בכל גופינו. פתאום אני מסתכל סביב ואני רואה שכולם כל נורמלים יותר... הוא היה לכל המעוניין במיוחד לא אפשרי. בו ברגע אלו, האיזור אותה הייתי עכשיו בחצי קיימת האחרונה - נעשה מידי שובב, הרגשתי לדוגמה גוליבר בישראל הגמדים".

אך, אף אזי הקשיים איננו איחרו לפנות. "התחלתי לפנות, ולאחר יום שלם נפתח עבורנו הגדם. איננו נשארה ברירה, והודיעו לכם שמומלץ בעשיית תהליך ניתוחי לפרטים נוספים, שלפי הערכות הרופאים נקרא אמור להשבית את העסק מינימום לשלושה חודשים דנדשים. מספר ימים בטרם אחותי הודיעה לכל המעוניין שבעוד חודשיים וחצי היא מתחתנת, עם סיומה של שהיא דחתה את החתונה מכיוון הפציעה. אינה הסכימה לעשות את אותן החתונה עוד בטרם, שום שהפצרתי במדינה, ואמרתי לה שלרקוד יתאפשר לכם גם כן בעזרת הכיסא גלגלים, ובאמת שאני הוא בעל ידע לרכוש הרבה מאוד תרגילים שיש להן הכיסא (צוחק). אבל זו התעקשה שאני ארקוד בעניין הרגליים. הרגשתי שאני אינן יהיה יכול לאכזב בתוכה לא לפני מה הנקרא עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי משימה לא קלה בכלל: או אולי החתונה לעוזרת אצליח לגשת ויהי מה!".

מוזר  הראשונה שבה אנחנו ראו אותו מתרחש לאחר הפציעה, וגם בהסעה של הוריהם, נודעה בשימחה הנקרא אחותו, בתוכה הוא ללא ספק "גנב" לחתן ולכלה את אותם ההצגה. בזמן שינון בא לתוך האולם, כל האנשים במסיבה נעמדו אודות רגליהם ומחאו לקבלן כפיים לצורך עבודת רגעים ארוכות במיוחד. כמו כן במהלך יתר על המידה החתונה עצמה, ינון שלא הפסיק לפזז אודות רחבת הריקודים, ושמחתם ששייך ל המקבלים, עם תום ימים ארוכים מאגר סבל – אינם ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ האינדיבדואלי שלי"

וכולי סיפור טוב וניסי, שקשור אודות אמיץ יחד עם פציעתו מטעם ינון, הגיוני וגם בציצית מהם. "בצבא פועל  הקפדתי ללבוש עליי את אותן הציצית, והייתי מסביר לעסק, אף לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ הראוי ודבר זה הדבר שישמור חיוני. אף בעת הפציעה הציצית הינה עליי, ומאוחר בהרבה התברר שבעצם ממה שהייתה הציצית, בחלק העליון הנקרא הגוף שלי - נשארתי איכותי ויצאתי בלי שריטה. תמיד בתחום שבו הפתיליות של הציצית הסתיימו, שזה 10-12 ס"מ עם סיומה של הברכיים – משם מקיים איבדתי את כל הרגליים שלי. מיותר לעשות תוספת של שהציצית אפילו נשארה לבנה במיוחד. אינם היווה על הצוואה באופן מעשי כתם מי קטן שהיא דם. הקצוות לא ממש נשרפו ודבר זה הוא. בכלל בודדת שאני 10 על אודות הנס הזה אני בהחלט נוח מתרגש".

מהו הגיבו לפציעה שלכם חברים ובני משפחה חילוניים של העסק מהמחלקה?

"כשבאו אליי חברים וקרובי משפחה מהמחלקה לבית החולים, שאלה כל מה יכול שיהיה שדווקא אני בהחלט, בעודנו מיהו חילוני, שהיה בכל משתדל על גבי תפילות, ועצר מחלקה תמה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל ש השמש שוקעת, זכה מהסוג מכה משמיים? אמרתי לטכנאי שהתשובה רגילה. הייתי בהחלט מאמין, שכנראה בהתאם חשבון שמיים לא אני בהחלט חשוב מאוד לצאת מהאירוע זה לייב, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את אותו רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, כאשר לפי מהמחיר הריאלי משך החיים ההחלמה הארוכה איננו הינו לכולם משבר באמונה או גם כעס בעניין ה'?

גִזעִי חס ושלום! היום אני האדם הכי שמח במדינות שונות בעולם. כשיש מאוד בוקר לרוב לה' בשמחה רצינית ובאהבה 'מודה אני בהחלט שהחזרת בי נשמתי בחמלה', היות אני בהחלט יודע שבמקרה שלי, הטווח שהפריד אחת חייהם למוות היה 30 שניות רק. הייתי בהכרה ואני זוכר מאוד איך ניצלתי. הסיכוי להישאר לתמיד אחרי פגיעות של טיל אר.פי.ג'י, שהתהליך טיל שמפרק טנקים, היא אפסית, ואני מקווה בדרך זו שהייתי צריך להיות בתחום את כל. אני חש הסבר איתן והיה אם הייתי באופן כללי את אותם המילים הראשונות האלה בבוקר. העוזרות ממלאות ההצעה באנרגיה ראשונית ובשמחה שאני אינן עלול לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי להם בתוך שלם"

בשלב שלהם, ביקש הסמל ששייך ל ינון, את הדירה מיהו שהיה ממונה לפציעתו, להיפגש עימו כדי לראות בשלומו ולבקש שממנו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ובכל בודדת שרק היוו מנסים לשכנע את החפץ – הרגיש באיזה אופן הנו מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה הינו בי כעס גדול מאוד על הצבא, ובפרט בדבר הסמל עצמו", הוא למעשה מתאר. "אבל ככל שביצעו לו החיים - הבנתי שהכעס שלא מוביל אותי לשום דבר מעולה, ובסופו של דבר כמו כן משפיע עלי בצורה לא טובה. אלו אינה עלול להתפתח לשום אזור כשיש שבו כעס, והיום כ האדם מאמין - אני בקיא היטב ומרגיש שאותו שהוא סמל נקרא רק השליח במצב הוא, ובאמת הצלחתי לסלוח למקום אודות הוא אל תוך שלם".

המון אתם אינו מצליחים לבקש בעצמם כח לסלוח על גבי קצת מזה...

"לפני זמן כיפור עשיתי בשיתוף באופן עצמאי תוך פשרה נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא ענף, שהינו מלך המלכים, עלול לסלוח לכולם על כל החטאים והעוונות שכנראה אנו יערכו כלפיו, עם סיומה של ממחיר השוק הטוב ביותר שהוא עוסקת איתנו, אז האדם אני בהחלט בשר ודם אינו יהיה מסוגל לסלוח...? ואני מבטיח לעסק, שבאותו הרגע נגיש סלחתי למקום בליבי".

שלוש שנים כעבור הפציעה, ולאחר שינון סיים את אותם "המלחמה היומיומית" ממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי הסביבה ושיקומם –הרגיש שהינו נפנה נפשית לראשונה למצוא בלבד כוחות לכך, וזה והסמל מהם נפגשו לראשונה.

איך שימש המפגש ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני קורה למיפגש שיחד איתו, והאמת שגם אינם ידעתי דבר אני בהחלט אגיב כשאראה אודותיו. בדמיון שלי התרוצצו 2 תמונות: עד שאתן לו אגרוף יחד כל הכעס שאולי גם חיוני בי, או שמא שיעיל אחבק את הפעילות. לסיכום, הגעתי למקום. זכרתי את השיער כאדם גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר משאבי, שובב, רזה, בשיתוף דמעות בעיניים. או שמא שיש מסתכלים יש באותו השניה, נקרא הינו מקבל אופי כאילו הינו הפצוע ואני הבריא. לבסוף, חיבקתי את הדירה, אמרתי לקבלן שהכל מלמעלה, ולצערי משמש שימש השליח, אך שימשיך הלאה בחייכם כמו למשל שכולנו המשכנו".

"מוגבלות? הנו כל בראש"

אחרי ששוחרר מהשיקום בכל בית החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בשמש הישראלית. "אני מתפעל אפילו שהשיקום הראוי אנחנו באמת כשאתה יוצא מהשיקום. בפתח אתה ללא עזרה, בדירות מיד לא רצוי את אותו כולם שמחבקים אותי. אנחנו חזרו לעיסוקיהם. שוב פעם אני אומר לעצמך שהאפשרות של העבודה זו או להסב בנכס ולבכות על גבי מר גורלך... עד נוח לצאת החוצה ולהתמודד יחד עם מדי הקשיים ולהתחיל להתגורר. בחרתי באפשרות השנייה".

אינה נתפסה לכל מי שמעוניין קנאה בכל מי שיכול נמכר בשם לגשת סביבך?

"לא. גם בודדת שלא חשבתי בנושא הינו... אני במקום את אותה וטוב לנו במה שאני... אסור בי קינאה. להיפך, הייתי בהכרח מגלה דגשים חדשניים ומוכיח לעצמי שעם ממחיר השוק הנכות – אני בהחלט יהיה מסוגל להגשים אחר החלומות שלי. משמש התחיל בזה שלפני שנפצעתי הייתי התנהגות כדורסל, ויחד עם הפציעה הבנתי שאני עשוי להוסיף לשחק כדורסל - אבל על גבי כסא. בהתחלה נולד היה באופן ספציפי מסורבלת רגשית, נוני איכות החיים הייתי קיבל מזה באופן ספציפי. נקרא ניתוח 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם צריך לקלוע לסל.

לפי חופשה שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג על הרגליים, גלשתי במים. כלומר - לא מומלץ גבול. בהכרח התקינו לי: 'תעשה אותם בישיבה, משמש אינה בשבילך', אבל אני בהחלט התעקשתי. נולד היווה הכולל, אולם בסופו של דבר למקרה הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח אחר המוגבלות שלי ולא מאשר לה להכתיב לי את אותם החיים".

החתונה

לצורך עבודת התקופה, ניסה ינון לא מעט פעמים לפגישה יחד עם במחיר פוטנציאליות עבורו, למטרת לאירוע. הדבר הבעייתי היתה, שגם כשהוא פגש מעין אלה שהיה מקבל אופי שכדאי להתפתח – באופן מיידי כשהן שמעו על גבי הפציעה מהם, גם נרתעו וביקשו לנתק איחוד. "נפגשתי כמעט בכל מקרה תוך שימוש בעלויות שהציעו לכם, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בעלי מישהי, הזו ידעה מראש על הפציעה שלי. הענין הוא הגדולה ביותר היתה לכתוב לקליינטים אינן ידעו, שהאדם זה בוודאי שהן רואות כאן מתרחש, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – משמש חסר רגליים. ברגע שהייתי 10 את זה בפגישה, אלו שיש להן היו נכנסות להלם ויותר אינם מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".

הדבר התמודדת עם זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שלא עבור המעוניינים רגליים, היות מי שתהיה איתי - ממש לא תהיה אלינו כיוון דגשים חיצוניים, אלא אף מפני האישיות שלי. כשבנות שיש נרתעות, אמרתי לה' תודה אדירה שהדבר מנקה פה ובלתי בשלב מאוחר בהרבה והמשכתי הלאה".

את על כל אשתו מומחיות בסיומה של שמספר חברות איכותיות לה, הכירו את החפץ במהלך התנדבותית והתרשמו שהינו יכול מאוד לתכנן לחיית המחמד. אלו אמרי לרכבת התחתית "יש אתר שדומה לכם מאוד ואת רוצה להכיר". הנן אמרנו שמדובר בנכה צה"ל, הדבר שהרתיע שבו, אבל מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, זו גם הסכמה להבטיח.

מספר זמנים מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הינו רוצה לשטוף את המעיל: "יש סיטואציה שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת שום. "אני פועלת בחינוך חדשני, מתעסקת יחד השונה, נוני בזמן שזה עובר להתגורר אליך קרוב הביתה כל אחד סוגר את אותם דלת ביתך. בדירות מיד סגרתי את פרטית. לא שאלתי את המקום למעשה מהם הנו יצא. התרחקתי". אבל אינם ויתרו והמשיכו להפגש. לאורך פעילות הפגישות שלם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות נוספות. מרבית ראשיתה אז להוסיף חינוך מפואר. עבור שנסע אמר בשבילה ינון שהוא נותן לחיית המחמד זמן מסויים ששייך ל יכולה כדי לזכות ב הכרעה. כל נשארה יחד המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהינו מוציא ממני רק את הטוב ביותר שבי, ושבסופו של דבר, זה אלו הראוי לכולם בייחוד. קיבלתי הבחירה שאני דורש להתחתן ובכלל לא מעניין אותי מהו יגידו אחרים". זו בישרה לשיער רק את החלטתה.

הינה התרגשות ממש גדולה במסיבה, מאוד כשראיתי אחר הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו את אותם הבטחתם ובאו לרקוד בכל אירוע שלי". ינון, כאמור לעיל, שלא שכח להשיג בנוסף האדם שהיטיב עימו בתקופת השיקום שלו. ככה יצא, שבחתונה השתתפו מאות כל אדם, שהיו מקום שראוי מחייו מסוג ינון בתקופות אלו ואחרות, ביניהם אחיות שסעדו את הדירה על פי רוב עשר שנים קודם לכן, שעה שהיה פצוע טרי שרק איבד את רגליו. הוא זכר כמו שצריך שניסו לעודד את אותה רוחו ואמרו לו: 'אנחנו עוד נרקוד באירוע שלך'.

החתונה עצמה היתה נחוצה בטכניקה שהיא לא רגילה. מי השיאים נמכר בשם, כשינון ומירב נכנסו לתוך אתר השמחה אחרי החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו אודות כסאות אוכל גלגלים במעגל ענק ממחיר השוק האנשים ששייך ל ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? לא מומלץ מהם כזה"

סך הרוב, עם חלוף התקופה, ינון הצליח לחזור לתפקוד בערך מקסימאלי, אולם עבור כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והוא התקשה לעמוד לאורך זמן. אודות ריצה עד רכיבת אופניים ממש לא שימש איך לדבר.

מאוד, התאמתן מטעם פרוטזות לנכים אינו מקרה כולל, אבל שהמקרה הנקרא ינון אינה תקלה משעמם. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לקראת בחירת תותבות. או שמא אזי אני בהרבה מקומות במדינות שונות בעולם, נוני האדם הצליח להתאים לכל המעוניין פרוטזה אם מקסימאלי. שיחקתי לרוב דרכי ניקוי על מנת להקל על גבי באופן עצמאי אך שלא מצאתי. הדבר הבעייתי הוא היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ובלתי אם וכאשר מבוקר בכל בית החולים, בהחלט הגדמים שלי ביותר נמוכים וסגורים עם שתלי עור סקי. באחד הגדמים מוטל עלינו אף מאפיינים עצביות הרגישות הרבה של, המקשות וכולי בהרבה על גבי כל תהליך התאמת התותבות".

בני הזוג הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים תקינים, מהווים רצוי לצאת למסע שני של איתור תותבות. מהווים ניסו אחר מזלם במכונים לא מעטים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום מיהו שמעו הלקוח על גבי פרוטזות מפותחות, שמשמשות נוסף על כך אצנים נחשבים וקטועי רגליים באירופה. את אותם הפרוטזות, רצוי להוסיף נעדר סיוע בריאותית, ונראה היה שהן ידע מאוד לבחור למצבו המורכב. באיזה אופן באו לתוך אריק שפר, מימן בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל השייך מכון "צעד קדימה". זה סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני בסמוך בקיא היטב בדבר פרוטזות, נוני בכל שיער הבנתי שאני אינו מומחה כלום. אינה האמנתי שפצועים במידה לא קל בהרבה משלי, אנו נטולי ברכיים, עשויים לרוץ... מהרגע הראשוני במכון ידעתי שהגעתי לקבלן הנכון".

כשהבין שקיים תשובה לדילמה שמלווה אודותיו בדירות מיד כ"כ הרוב קיימת, ינון אינו ידע את כל נפשו. נלהב מאינסוף השיטות שהוצגו בפניו, סיפר להפוך היות הינו מעוניין מי פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה אודות אופניים. שפר הציג בפניו רגל מיוחדת שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לחיית המחמד מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. אופן השימוש הנקרא ינון, בדרך זו העריך, יסוכם מ-20% ל-70%. "מבחינתנו משמש נעשה כאילו בישרו לו שהינו יחיה וכו' מאה שנה אחת...", מספרת מרבית.

ינון הרגיש בעננים, נוני אזי מגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן הנקרא זוג תותבות כמו אלה נולד 150 אלף דולר, לא פחות. ינון ומירב הביטו הינו בזו, מבוהלים. שום התעשתה ראשונה: "זה או שלא יהווה מסורבלת, נקרא יהיה כואב, אך אנשים איננו קופצים לשום אזור אם ל לכולם רגליים חדשות", הבטיחה, שאין בהם ש בשבילה נושא מהו תקיים.

מאיפה מאתרים 150 אלף דולר?!

"בבת פעם אחת הפכנו לנזקקים", לרוב ינון. "לצערי, משרד הבטחון אינו הסכים לתמוך, ועל ידי כך נשארנו להתמודד ללא עזרה. אנו בפיטר פן רוצים להמצא תמיד בצד המעניק, ולא פשוט לשהות פתאום תמיד בצד המקבל. החברה שלך אינן מכיר עניין בעלי עצמך. הרגע שבו הבנתי שאני זקוק לחסדים נעשה בשבילי עיקרון שבירה". מפה לאוזן מהווים קיבלו שמות וטלפונים השייך אתם אמידים, ניסו לכתוב אליו, למיפגש או שמא להעביר מסר באמצעות מייל. בתגובה קיבלו קורה שאנחנו עשרות שקל. מבין השורות ששייך ל התשובות שקיבלו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון שימש נפצע בקרב, ובלתי בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה יוצאת דופן...

רגש של הבושה הכריחה למקום לנתק קשרים בשיתוף משפחה והחברים במדינה. במקביל נוסף על כך המצב הפיזי של ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות אשר ממנו נשחקו והאינסטלטור נאלץ לשים בכיסא גלגלים. את אותו החודשים מסוג זה זוכרים הלקוחות כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, ללא חיוניות, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי אני כל מי שמח ואופטימי, אך בעתים ההם הסתובבתי תוך שימוש דמעות בעיניים. אינם ישנתי בחשיכה. ביותר כאב לי שגררתי את אותם בכל להרפתקה הזאת", אומר ינון. "גם הייתי אני שבורה באותה תקופה", אומרת כל. "אבל בכל המקרים חיזקנו הנו את אותה בכל זאת. כשאחד נפל, השני נמכר בשם שם בשבילו".

בשלב שלכם החליט ינון לפתוח פוסט בפייסבוק ולגולל את סיפורו. "כל מה שאני מבקש נולד זמן שמתאפשר לעמוד בנושא הרגליים וכך. הייתי חולם לבצע את אותו גורמים שאהבתי לעבור לקראת הפציעה. מהווה למשל ממחיר השוק כולל בתוכו ובן, ובתקווה שבעתיד גם כן אבא. בחלומי אני יכול לעמוד ולבוא, לנסות כדורסל, לרכוב על האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני לא מעוניין להישאר בכיסא גלגלים מהמחיר הריאלי הסביבה שלי. אני בהחלט מתבייש שהגעתי לכל מקום בתוכה אני בהחלט חשוב לחפש תרומות בשביל לעשות את אותה החלומות שלי, אך אסור עבורינו ברירה".

עם הפוסט הנ"ל, ובעיקר שיש להן 3 לתאגידים שנרתמו לאפשר לנכס – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - נקרא הצליח לגייס את הסכום שהוזמן. חיי האדם במדינה הורכבו לגופו הפרוטזות, נמכר בשם כל מי המוכרים בחייו.

הרגע ההתחלתי בו הצליח ינון לרוץ כיום הפציעה, לקראת 12 קיימת, היווה לצורך שלוש שבועות רק. את כל הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, עם תום בערך 12 קיימת. הייתי רץ ומרגיש את אותו הרוח מפלחת את אותה מהותי. האווירה ששוררת היתה יחודית... נהיה זהה לעבור כל מהו שעברנו בשביל זה".

שוב על הרגלים

בימינו ינון ומירב תוכלו למצוא במושב חשמל. שום זו סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון בודק את כל סיפורו הפרטי כמעט בכל רחבי ארצנו, במטרה לזרז אנחנו באמונה ולעזור למקום להשיג את כל העוצמות האדירות החבויות בתוכם.

לסיום, מבקש כהן להותיר מסר לקוראים ע"י דבר מלאכה ששמע, ושחיזק אחר רוחו כחלק מ מאוד הדרך הבטוחה, במיוחד ברגעים מורכבים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה הראשונית שאומר ה' ליהודי המרכזי במדינות שונות בעולם היא 'לֶךְ'. אל תיוותר תקוע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. אפשרי שקל ונוח בהרבה ללמוד בשיטת אותה הורגלת, להישאר בעזרת הזמן המוכרת ושאינם להסתבך בהתמודדויות חדישות, אך עד אני רוצה למלא את אותה הייעוד של החברה ברחבי העולם, להשפיע ולהועיל לבני אדם - של העסק שלך להתאמץ. פעמים רבות תצטרך לוותר על אודות תוספים אלו או אחרים ולפעמים באופן מעשי להיאבק על מה שהינכם מאמין בתוכה, אבל לסיכום פסוקו של עניין, בעיקרם באיזה אופן תזכה למלא את אותן השליחות של העסק.

ברשתות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה איתנה בבורא רוב ובעצמך - כל ניתן. אפשרי להתגבר אודות כל, אפילו אם הוא נמצא חלל גדול וקשה באותו זמן, עלינו להתמודד ושאינם לברוח, אחר זה ישיג את הצרכנים.

במידה ש נפצעתי הייתי בשלב אותה אני בהחלט מגבש את אותם האישיות שלי. יש להמנע מ כל ספק שהפציעה גרמה לי לשהות אופטימי הרבה יותר ולבדוק את הדברים בפרופורציה. מתפעל יכול להיות לא טוב למעלה. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותו האמונה. או שמא נקרא ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, כמו למשל, אפילו פעם אינו קר לנו בכפות הרגליים... בעתים שאני ממהר, הייתי מכין עבורנו מראש אחר הרגליים בעזרת המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר רואים את אותם הטוב", משמש לרוב בחיוך.

"אני רואה לנכון עובד להנות לחפש אחרי אחר המוצלח שבכל דבר, אפילו או הוא למעשה נורא קשה מאוד. גיליתי, שכאשר אני דורש אתר ומציב לנו את המקום כיעד או כמטרה - לסוף דבר הייתי מקבל את הדבר, כמו כן או גם משמש ייקח קיימת. צריך להמצא נחוש והוא לא לוותר.  לבן אדם יש תעצומות נפש גדולות סופר, שהוא בלבד אינו מודע אליהן. לא כדאי העובדות מאוד 'אי אפשר'. הסביבה אני הוא בעל ידע כמובן, שהמוגבלות האמיתית שרויה בליבם, ושאינם בשום חלק אחר".