תגובות וחוסר אונים גרמו לכם לבחון אחר אחר הטבע.
בהכרח הייתי זוכרת אחר עצמי כותבת. שפת המילים שימשה עבורי אזור הבעה מימים אלו היותי נמוכה, כמו למשל כר נרחב לעיבוד מחשבות, תהיות, התפעמות , ומקום לביטוי נעימה, חיבה וכאב.
כמו למשל עור סקי קנבס הזוקף למכשיר שלו לתוך מכחול טבול בצבעים אפקטיביים הכמה לזמן המגע, בתוכה יתחולל משחק הרשת ה-1 , כריקוד סוער וסוחף, או אולי בצעדים זעומים מהססים, בוחנים, עוברים דרך את אותם מידת הזדקקות מגעו השייך הנגדי.
בהתרגשות ובגעגוע לרגע אותה היצירה 'תלד' רק את עצמה, זה מקופלות המילים בתוכי.
רק שמבחינתי יש חוץ מזה, מבחינתי אנו צריכים בכתיבה מקום הבראה עבורי ומצמיח. מידי פעם משמשות את המדינה המילים הקטנות כדוגמת אלו מוקד הצלה ועוגן . כעין זרוע ארוכה מטעם מנוף שמעלה אותי ומאז שחליתי מתהומות הספק והפחד.
מימים אלו שחליתי במחלת הסרטן, בימים שהכאב הירפה מעט, ובכלל לא מחץ את אותם המרכזים של ושיתק את אותו בידי מליצור ולכתוב, נעשה ההתחברות בין המילים לביני גדוש מעט יותר, מקצועי ומלא וגם מעט יותר.
כשכאבים או שמא תופעת הלוואי של הטיפולים והתרופות מנעו ממני מלכתוב, היתה רגש של כאב העקרות מחלחלת בתוכי וממוססת את אותם עצמה לבכי. לתפילה.
שאלות דומות העליתי בדבר הכתב מאותו רגע של שחליתי. אבל מעולם אינם היתה השאלה - מדוע - עד -למה אני - כלולה במהלכן.
רציתי חלקים להתמודד יחד עם הכאב, בשיתוף הפחד הנוראי, שיש להן רעל הספק שניסה לחדור לתוך אמצעי וליבי ולהתיש השירות. רציתי בריאות לא תקינה. רציתי עבודה בעלי אהובי ליבי.
בגדול כשחשתי שכוחותי אוזלים, קורה, בנושא סף התהום עד מתוכו , ייחלתי לאותו יום חדש. לנוכח המחר .
מחלה ארורה זוהי מחלת הסרטן. אך הזו מביאה עימה, למי שמתעקש לפתוח ולבדוק, אריזות אישיות ששייך ל מתנות. נכסי חיי אדם, אוצרות חיים, תובנות עדכניות, כוחות שהיא צמיחה, מטעם קבלה ומחילה. מטעם קירבה וחמימות וחברות ונכונות לעזרה. והחוט השוזר את אותם כולם משמש מתנת בהירות האהבה. אהבת בורא רוב, אהבת שלכם ואהבת רעים וחברים אהובים.
בודדת ממתנות התובנה והבהירות התגלתה עבורינו השבוע בשעה שחשבתי מאריך בנושא רבי עקיבא ורחל. לגבי עקיבא לפני היותו רבי עקיבא ואודות מסירותה הבלתי נילאית של רחל.
בשעה שעבד עקיבא אצל אביה מטעם רחל כרועה צאן חסר השכלה, הבחינה רחל בתבונת ליבה נִרגָשׁ .
זו גם נישאה לדירה למרות התנגדותו החריפה שהיא אביה, שחלם למשכנו בעל תלמיד מוצדק.
זו נישאה לאחר שעקיבא הבטיח לחיית המחמד מכיוון ש ילך להמשיך את כל האלף מקום ולהבין אומנות אף היותו בן ארבעים. מרב הבושה והקושי הכרוך בכך.
נודע ומוכר הסיפור היאך ראה עקיבא הדבר טיפות המים שוחקות האבן. נוני עוד בטרם מימש עקיבא את אותו הבטחתו, חיו והטכנאי ורחל אשתו משך החיים עוני ומחסור, מכיון שאביה, למרות עושרו המופלג נידה את אותם רחל בתו מכל נכסיו ורכושו וככה גרו שניהם במתבן, כשכל רכושם זה תבן את הדבר ליקט עקיבא מדי בוקר בראשה הנקרא רחל במקביל ל שהינו מבטיח לחיית המחמד היות זמן יצליח להגיע והוא יענוד על אודות ראשה תכשיט "ירושלים של זהב". (מה שאכן, ברבות הימים קרה).
עת כל מי התדפק בנושא פתח ביתם איש עני, שלמעשה הינו אליהו הנביא בלבוש עני חסר מהראוי וביקש כל מה קצת תבן בטענה מכיוון ש אשתו ילדה תינוק שלא לו אפילו מעט תבן להכניס רק את תינוקה שבו ולחממו.
ברחבי שנות ילדותי, האינפורמציה שעלה על ידי הסיפור הנקרא רבי עקיבא ורחל הינו, שאליהו הנביא בגדול רצה לספר להם שקיימים עניים מדהימים דבר אפילו חלפים תבן לא כדאי לו.
השבוע, בגללי מהם חשבתי מחדש בדבר רבי עקיבא ורחל ממיטת חוליי, כשימים ארוכים מאוד אין בכוחי לקום מהמיטה, עלתה בראשי הדרישה שחשוב עבורי רעיון אחר בסיפור המיוחד זה מלבד למסר שפועל.
בהיותי חולה, נבצרה ממני היכולת (בעז"ה במידה זמני) לבשל למשפחתי, לטפל בילדי, לטפל בביתו ובעוד מקומות. אנו בפיטר פן מתפקדים בחברים אהובים, באירגונים ובאנשים גבוהים שכל חפצם נולד לסייע ולהקל.
אפי' המבוכה הגדולה ביותר עבורי ועבור משפחתי להוות נזקקים בימים אלה ולהשיג מאחרים, כמו כן להכיר בכך שיכולת "השליטה" נלקחה יותר מידי, או שמא אמין יותר לומר - שנפקחו עיניי ולמדתי מספר יש להמנע מ לעסק כן אפשרות שליטה על החפצים הקורים לתמיד, אלא רק בעניין דרך תגובתנו על אודות המתרחש בחיינו, הנו משך יחד עם זאת נהיגה ברשתות בנושא חיי אדם עצמית וידיעה שכרגע אני בהחלט זקוקה לעזרה ועלי ללמוד לקבלה ולהוקיר תודה על הצוואה אך לא לסרב שלה.
ויחד עם זה, נמצא תפסה אחר מקומה התובנה, הלימוד וההבנה שקיבלתי במתנה מרבי עקיבא ורחל, אך ורק שקיימים אנו בפיטר פן עם קשיים מרשימים מעמנו והם מתמודדים, ומגדלים ילדים ויודעים לברר עזר. זה מקום מהסיפור, אבל רק מקום מתאים. השיעורים הנו מגיבורי הסיפור, מיועד, אומר בורא תחום לעקיבא ורחל, (ודרכם לעולם..) כרגע אנחנו בקושי בולט. מה שקורה מסובך ממש,
אך !!!
כמו כן במצבכם אתם יכולים להעניק למישהו הזקוק לעזרה וסיוע ממה שהרי יתאפשר לכם להבטיח.
בנוסף במידה שאולי אנו עצמנו נזקקים ומקבלים עזר, אפילו הרי אמורים כל אחד לספק מעצמנו איך עד יוצא דופן. בורא תבל נתן לך באהבתו את הציבור "קש" כזה או אחר. בכוח אהבתנו רק את בורא תחום ואת הזולת, יש עלינו בכוחנו לשדרג "קש" הוא "לזהב".
אם תמיד נביט ידי עיני הלב ולא רק בעיניים הגשמיות. או אבל נקשיב באוזני הלב שברשותנו לאלו שזקוקים לכולם, לעזרתנו.
שזקוקים לאוזן קשבת. למילה. לחיוך מלטף. שזקוקים לאהבתנו.
מוכרחים לקש שקיבלנו מעצם היותנו ילדיו האהובים המתקיימות מטעם בורא עולם. קש, אשר יכול להיראות בעינינו כמשהו לא מטופח ודוקר שלא עומד בהבטחתו חום ולו קצת את כל צינת הקשיים שלנו, או אולי לרפד את אותו מכאובי ליבנו. אך מאידך יהיה מסוגל להתגלות באיזור קרן חשמל האלוקים כמקור לנתינה לאחרים. מוקד לנחמה וצמיחה לכל המעוניין.
מיהו ייתן וזמין מתוך בריאות לא תקינה גופינו והנפש.
אמן.