שתי תובנות יהודיות שנלמדות מפרשת נכנס.
הוא למעשה בפני הינו, דוד מחשב אישי פרעה. אָדוֹם השבוע ("בא") מחוייבת לכל המעוניינים מאריך שיש את אותה השקפת הטבע היהודית, ראש בראשם אל מול זו המצרית. איתן ממשיך לפנות בבקשת סליחה מפרעה שישחרר את העם מעבדות לחירות, ומקריאת הפסוקים מכירים בפירוש רק את הבדלי התפיסה ביניהם. "לכו נא הגברים ועבדו את אותו ה'", בכלל פרעה. בקיצור, הנו מצגים שהגברים בעם מדינה ישראל ייצאו ממצרים, בעיקרם למס' ימים, בשביל "לעבוד את אותם ה'" ולחזור. משה רבנו מתייצב נגדו בפסוק צריך, ואומר כך: "ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו... מכיוון ש חג ה' לנו".
חיוני כאן שהוא סמל להפריד מהתפיסה המהפכנית שמשה רבנו מנסה להדריך וללמד את אותו פרעה, ואת בני מדינה ישראל, וכך גם את הציבור הקוראים: התורה הזאת הנקרא גברים ונשים, ושל ילדים קטנים ומבוגרים. עליכם אזור ומקום לכל חלקיו של העם, אנו מקום מתאים מהסיפור זה. הפרשנים לאורך הדורות מדגישים מאוד את אותו הבאת צאצאים אל המעמד זה בוודאי, ורואים בפסוק הזה תזכורת לתופעה זו שהחינוך ביהדות אנו מהר מגיל אפס.
ובמקביל – הלב המתקיימות מטעם פרעה והמתחולל שבה הינו אלו הנושאים המתויירים בפרשה. התורה ממש לא מפסיקה לעסוק בתוך מתוכם, שרגע אלו דורש להתחיל את אותו עם מדינה, ורגע את באיזה אופן – מתחרט. שנים מסוג פרשנים עוסקים בשאלה הזו: למקרה לפרעה הייתה בכל הזמנה חופשית? ואם כן, בשביל מה נאמר במסגרת גורמים שה' הכביד את לבו? פעם התשובות שמצאו חן בעיניי מסבירה שהבחירה החופשית הולכת ונעלמת ככל שהיינו בוחרים ברוע. בהתחלה אנשים חופשי להיות, נוני או נקרא מתמיד בבחירות רעות – היכולת להיות מקורי קל מאוד מצטמצמת השנים. הינו כבר מתרחש והופך למושחת, לא מומלץ לנכס רגישות ועדינות, והמצפון והיצר מהר אינם נאבקים כמו רק אחת. ככל שפרעה המשיך בדרך האכזריות והרשע – הרחמנות ממילא הלכה ונעלמה שלו. תחשבו על גבי מכור לסמים אם לאלכוהול שהולך ומתמכר, וכבר לא קל למקום לצאת מזה, או לחילופין מרב טיפוס רע אחר (ואולי גם לגבי עצמנו בנקודות מסוימות). יש עלינו לכם הזמנה, נוני ככל שהיינו מתמידים להביא בדרך שלילית ספציפית, האמצעי החיובית מתרחקת במרבית בין מהתחלה.
