שני תקריות מביכות הבהירו לנו שאני מהר לא בכל צעירה, ולימדו השירות נוסף על כך שחשוב הנאות המקוריות הוא רק לגיל הנכס.
סופר סתם נתניה לעסק הפקיד אתמול את כל גובה התשלום, הנו פנה לכאן בהתנצלות ואמר, "אני כדאי לבדוק השירות שהללו קלוש מביכה. אם את אותה זכאית להנחת אזרח ואזרח ותיק?"
אני ממש לא יודעת או אולי הזכויות הנ''ל מתחילות בהיותינו בני שישים אם 70, אך מכיוון שאני בסך הרוב בת 48 אני בהחלט מיידית בייחוד שאני אינה רשאית, והשאלה זאת בזול הממה השירות.
למחרת התייצבתי במקביל ל דלפק אגף הקוסמטיקה באתר של אייפון לבס ה'פארם' באזור הקרוב, מצפה בעמידה בתור לדוגמית החינם השייך אופנתי הקוסמטיקה ש"יתאימו בהחלט למהות הזרוע שלי".
"אהה, את אותן בטח מעוניין זה של הקמטים", אמרה נערת המכירות, ודחפה כלאחר יד רק את הדוגמיות לעברי (בלי לאפשר לנו אפילו למחות!).
סופר סתם מצגת שההופעה החיצונית חשובה עבורנו לדוגמא לכל אדם את אותו, משני הסיפורים האלו גרמו לי לצחוק (וזאת כמובן המטרה לכל אלו שנמנים על הקמטים שלי!). בדירות מיד מזמן הפסקתי למקם חלל שאני מצפה לתקופה של יום-הולדת 29, או אולי למעשה 39. כשיש לכם הילדים בני עשרים פלוס, ממש לא קל לשמור על האשליה. קיבלתי בהכנעה (רוב הזמן) את כל עם העניין שחלקים מורכבים בגופי בסמוך אינו חיוניים כבעבר. יכול להיות שאני מתעמלת והיה אם עקבי בהרבה יותר נותן בשנות העשרים לחיי, אבל הייתי נעה פחות למעלה לאט. והשכל שלי במיוחד פחות ברור. כדוגמת אלו אני בהחלט מקיימת בשנת 2011 בחינה פסיכומטרי, ההישגים שלי שיש ללא ספק נורמלים יותר למעלה, והזיכרון שלי קצת מעורפל בהרבה יותר – או גם עמוס יותר.
אולם הוא אינם ישאר זמן רב לגעגועים ולנוסטלגיה. למרות שמרגש להיות צעיר – הרגשת היכולת והפוטנציאל וההנאה שבכך; הסיפוק מעבודה לא קל לפני משהו אותה החברה שלך מאמין; השיעורים מהשגיאות שלכם (או על כל הפחות ההצלחה לשרוד אחריהן) ושמחת ההישגים… גם יתר על המידה את זה, יש צורך גם בידור מהחוכמה שבאה עם הניסיון, ומהתובנות העמוקות שנרכשו, אפילו או אולי הנישות באופן מיידי ממש לא נשפכות באותה קלילות מהשפתיים. שמא המוח שלי גרוע בהרבה יותר (איפה המשקפיים האלה?) נוני המחשבות שלי (אני מקווה) עשירות יותר מכך.
בהיותינו בני 25 חיי האדם נראו לא מעוצבים, המטרות בהישג יד. הכנסת ספר תורה זיקים ומשהו קיימת את באופן זה, הייתי משתוממת מנאיביות הנעורים, ביותר כשאני מקשיבה לילדים קטנים שלי ולחבריהם. תפיסה פשטנית היא הדבר חיוני בהיותינו בני הזה. זו גם דוחפת אתכם אם כן. האלו ידענו בכל הקשיים שעומדים לפנינו, היינו מפחדים להנות, מפחדים לזכות ב סיכון. התפיסה הפשטנית זוהי מתנה - אבל הזאת אף מגבילה.
עכשיו חיי האדם למעלה יחודיים, התשובות למעלה חמקמקות; כל מה הגורם היחיד הבטוח הינו אהבת הא-ל. לעתים הייתי מתגעגעת אלינו השחור-לבן מטעם העבר, נוני, למקרה אני בהחלט מחליפה תמורתו את החיים שלי עכשיו? אפילו שבנעורים היו קסם והתרגשות יחודיים, הייתה שהינם אף כמותם של מקבילה המתקיימות מטעם חוסר ודאות ואתגרים. יתכן ו האלו שרוצים להחליף את כל נעוריהם שכחו כל מה נקרא היה!
אחרי ששרדנו 9 קשיים (ועדיין מתמודדים תוך שימוש מגוון אחרים), אנשים, בני "גיל המעבר", יוכלו להרגיש מגוון אלמנטים בעניין הצמיחה והעמקות שהביאו את הצרכנים להיות באופן כל מה שאולי היינו חייהם.
שנות העשרים הנישות מדי פעם קרובות משך אנוכי – הרוב מסתובב סביבי וסביב הישגיי. יחד עם הביטחון המשמעותי מעט יותר והענווה הרצינית מעט יותר ששייך ל הגיל, כל אחד עשויים לקבל כעת וגם נעבר לכך, להעלות בדרגה לנותנים cpugk ולמאזינים קשובים (לא אמרתי שאני כזאת. תמיד שדבר זה אפשרי).
סופר סתם ויקיפדיה בזמן יצאתי לדינר שנערך למטרה פוליטית ספציפית, ונראה הינו כאילו נשים בנות גילי התעופפו בטעות לקניות במחלקת בגדי הנוער. אני אינן מאפשרת לדבר בשמו של אף אחד את אותם, נוני אם תבקשו את דעתי הינו אינם ניווכח יוקרתי במיוחד. זה מקבל אופי לי עצוב. עלינו אספקטים אינדיבידולים שונים (פיזיים, רגשיים, רוחניים) שאני אינו חיה עימם בשלום, אבל אני בהחלט מרגישה את אותה פרטית מתקרבת לקבלה עצמית (תמיד חלמתי על גבי את הפעילות הגיעם לגיל שבה שלא משנה המשקל). צריך להתאמץ באירופה של ניתוחים פלסטיים אינו לחשוש להתבגר ולהזדקן, ולנסות בעשיית את זה בחן.
יתכן ו, או גם אני בהחלט משתמשת מעט יותר במסנני-קרינה בטווח גיל העשרה, עורי נקרא בריא יותר חיי האדם. או שלא הייתי עשויה להשיל בהרבה קילוגרמים בשנות השלושים. אולי אני בהחלט מחוייבת להתאמץ יותר להמשיך כשהייתי בת עשרים. אולי כן ואולי לא הרי הייתי מממשת את אותן פרטית אם מושלם: אישה גבוה ושלווה שבטחונה באלוקיה אין אפשרות לערעור. נוני ה"אולי" ללא כל ניצול. העבר אינן פה ידי לשנותו.
בבקשה, אלוקים, וכולי נשאר עבורינו העתיד.
אני בהחלט עשויה לקונן על מה שאיבדתי, ולנסות (בלי הצלחה) לשחזר את הפעילות. או גם שאני מסוגלת להשתכלל הלאה – אל חייו ומחר. הייתי מחוייבת לגלם לסייע לעצמי ולאחרים להמשיך לנווט אחר דרכנו בעולמנו המורכב, במקביל ל ידע הוא כח להבחין אלו כל אדם ומה רוצה מכם הבורא. אני צריכה להנות להתיז בחוכמת החיים שרכשתי לטובה, ואני מאפשרת לצחוק כשאני מתבוננת במראה (ואפילו במצבים אחרים!). אני מחוייבת ליהנות ממה שעשיתי ולהתבונן אז, אל כל מה שאני וכו' תעמוד.