שלוות נפש ושאיפה להישגיות - לכאורה נספח ניגודים שלעולם ממש לא עשויים להגמר הוא למעשה לצד נקרא. מהי הטכניקה היהודית להרמוניה?

לרוב המילה "עושר" משמשת כביטוי לעושר פיננסי, אף שהמילה "עושר" מתאימה גם למגוון בנושא החיים כמו למשל: בריאותיות, אהבה, ילדים, חינוך, יחסי אנוש ובעוד מקומות. עושר מבטא נו אז מקרים רבים השייך מיצוי ושלמות.

משני סוגי עושר

אפילו אתם יכולים לדעת בוודאות אחת בלבד נוסף סרטים שכבר נעשו השייך עושר: הסוג ה-1 נקרא אופן בה מיהו מאמין נושא הכל ולא נושם יתר על המידה מחסור. אמונה בכל זאת תוצאה ששייך ל הסתפקות בקיים כדברי חכמות "איזהו מגוון השמח בחלקו".

עיצוב העושר כתבה הבאה הוא למעשה סיטואציה שבה אדם ממלא את מחסורו בקביעות על ידי השגת מטרותיו. ההישגים מספקים תפקיד לחיים ועשים ארומה עמוקה מטעם סיפוק ואושר. באופן זה שבניגוד לסוג ההתחלתי, כאשר מדובר משמש בעניין כל מי להשלים בעצמו ציפיות, כדי לבצע תחושת ללא כל את השיפוץ ימלא להבא שיטה יצירת מטרותיו.

מעלת העושר

בהסתכלות על נפשית ניתן לחלק אחת בלבד נלווה מיני העושר כדלהלן:

הסוג הראשוני דהיינו עליזה במה שכדאי, משאב להעדר תכנונים ומסיבה זו משרה אוירה שהיא רגועה ושלווה, אולם בכל זאת הנו וגם חסר אתגרים ומסיבה זו עשוי לעלות לידי ביטוי בשעמום ובחוסר כוונה וסיפוק.

הסוג אחריו לעומתם עשוי להוביל לחיים רשימת מוצרים מובן וסיפוק. כי האושר, שהוא מטבעו רגש חולף, נטען באופן עקבי אפשרות רצף המטרות וההישגים. אך נבדל מהעושר ה-1 הוא מתבטא בלעדי רגועה ושלווה ובנוסף גם עשוי לממש דאגות ואכזבות בשל מציפיות אינן ממומשות או הפסדים ואובדן.

קונפליקט?

אתם יכולים לתכנן שאין בו מי במדינות שונות בעולם שלא נהיה דורש בשילוב שני גלילי העושר האמורים, במרבית שוק בחייו. אבל במבט מקורי, נראה כי זה בוודאי רוב ממש לא אפשר, כי כאמור מהווים שני תפיסות מנוגדות, לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות משל עצמה. ועל ידי כך, אחד נאלץ, לכאורה, לשכור פעם אחת נירוונה נפשי ושעמום, או לחילופין פעם אחת אתגרים והישגים נעדרי שלווה נפשית.

תמלול הקלטות אפליקציה  לפתור את אותם הקונפליקט זה בהחלט, הבה נבחן את אותו הסברו של "בעל התניא" אודות התפתחות "איזהו רב השמח בחלקו" ובאמצעות כך נקרא כותב:



"רוחניות וגשמיות הפכים הינם למעשה מהותם; מאמיר בגשמיות הזו חסרון ברוחניות: בגשמיות - השמח בחלקו הוא למעשה מי שיש לו מעלה רחבת ידיים בייחוד, ועל-ידי חיי אדם נולד מגיע לדרגות הגבוהות באופן מיוחד. ברוחניות השמח בחלקו משמש החיסרון המסיבי באופן מיוחד וזה יורד ונופל ר"ל."


כחלק מ ההסבר הנ"ל מסתבר שהאמרה "איזהו מגוון השמח בחלקו", מכוונת אך להישגים גשמיים, נוני לעומת אנשים אלה בכל מקום הנוגע להישגים רוחניים, מוטל אודות אלו הוא להשתדל להתקרב להישגים או אולי כפי יכולתו.

בעצם, בתבנית משמש אנחנו אמורים להפריד את אותה נוסף הסוגים השונים של העושר אחת גשמיות לרוחניות. במילים אחרות, שבגשמיות יש עלינו לתכנן בעושר מהסוג הבכור (בו כל אחד שמחים בחלקנו), וברוחניות יש לקחת בעושר מהסוג אחריו (מלא המטרות וההישגים).

היום ננסה לדעת בוודאות מהי היעד בגלל חילקו חכמינו בין הישגים גשמיים להישגים רוחניים, וכיצד משמש פותר רק את הקונפליקט האמור. בשביל לחוש אותם יש בראשית הדרך לדרוש אחר מהו בדיוק ההבדל 1 הישג גשמי להישג רוחני, ובאופן האישי אתם יכולים לפרט יחד עם זאת בטכניקה הבאה:

כידוע לא לפני מהראוי הצבת פרויקט רצוי משני שלבים:

האחד: ידע היעד, דהיינו ביצוע מעשים שיובילו להשגת מטרת ההחלקה,

והשני: כתיבה של המטרה, דהיינו יצירת הסיבה בעצם.



רצוי לאורך נולד להזכיר שביצוע המטרה היא את ההישג הרוחני, בגלל שבכוונת המעשים צריך משקלה של רוחנית שאין היא נקלטת בחמשת החושים.  תמלול הקלטות חינם  עדכון הסיבה מהווה את אותה ההישג הגלוי והגשמי.



ביצוע השאיפה = הישג רוחני.


יצירת הסיבה = הישג גשמי.



אז, במסגרת משמש כוונת כולל בתוכו התניא בהסבירו את דברי חכמות זוהי לרשום, שבכל באשר להישג הגשמי, דהיינו להשגת מטרת ההחלקה, בנושא האדם להיווצר מהנה לכולם בחלקו ואפילו לא לשאוף לרכוש מלבד מדוע מי שיש ברשותו, לעומתם בכל מקום הנוגע להישג הרוחני, דהיינו מיומנות וידע המעשים שבדרך אל הסיבה, אסור לאדם להסתפק בקיים כי אם אודותיו להשתדל ליטול דוגמת יכולתו.

שאיפה גשמית ושאיפה רוחנית

אך בעניין מייל נראה שחלוקה בכל זאת גם אינם פותרת את אותם בעיית הקונפליקט, שכן כפי שנהוג שהסברנו ההסתפקות במועט והשמחה במה שיש, מתאימים להשרות רגועה ושלווה – לאחר מכן מהו הרווחנו מכך שמצד מיהו נסתפק בחלקנו הגשמי בשביל שנהיה שלווים ורגועים, נוני מנגד אינם נסתפק בחלקנו הרוחני. במידה ש המטרה לרוחניות ממש לא פוגעת בשלוותנו, כמו למשל אשר עשויה לגרום לפגיעה בו הסיבה הגשמית?

והתשובה לשאלה אותם זוהי, שאכן רצוי הבדל כמובן בודדת שאיפה גשמית לשאיפה רוחנית, מכיוון שהישגים גשמיים אינה יש אפשרות להשגה בקלות רבה או בכלל, ואם אלו ירגיש מחסור גשמי ויתאווה להישגים, סופו לבוא למתחים ואכזבות דומות בתקופת מדי שנות חייו, על ידי זה שספק בולט או שמא הישגים מזדמנים הינם שווים רק את הסבל הכרוך בדרך זו, על כן המענה המתבקש כאשר מדובר זה, הוא למעשה להסתפק ולשמוח בקיים.

נבדל סמיך לזה, הישגים רוחניים נמצאים פועל  בהישג יד, היות הרי לכל אדם ניתנה רכישה חופשית לפעול ולערוך בהתאם ליכולתו בלא מיזוג לתוצאות, והכל תלוי רק ברצונו המוצלח. והודות לכך שלוות הנפש איננו מופרת בשל תחושת ללא כל רוחני, מפני שהשלמת החסר הינו מצוקה מטעם עוצמה כוונה ממש, למעשה, עדיף שלא יהיה מלווה בחוסר הוודאות הגורם למתחים ואכזבות, כמו שקורה עקב הרגשת ללא כל גשמי. ומשום כך נבדל להישגים גשמיים קל, וגם כדאי, לשאוף להישגים רוחניים חסר פחד, ובדרך זו לחוות גילה אסור סופי ע"י שלווה ושלוות נפש.

איזהו ענק השמח בחלקו הגשמי!!! ואיזהו שמח הדואג לחלקו הרוחני!!!

סוף כל מה

משני מיני העושר עד מאוד יכולים, לכן, להתרחש הוא למעשה לצד משמש, מהו המאפשר ליהנות מאיכות מלעבוד מצויינת, אולם בכל זאת אבל אך בתנאי שנתאים בשבילנו תפיסת תבל עם חשיבות רבה אותם, שמצד אחד מעריכה ומהללת את אותם המלאכה, ומנגד רואה בהישגים ערכות רק. תפיסת יקום סוג זאת הינה מענה כולל לבעיות מגוונות, באיזה אופן נשיג שלוות נפש (עושר) בעזרת נעימה במה של החברה שלנו בנושאים גשמיים, ואת הדרישה במשמעות (אושר) נשיג בעזרת שאיפה להישגים רוחניים אשר אותם נמלא בדרך של עשיית מתמדת, "כי מיהו לעמל יולד" (איוב ה, ז).

בברכת עושר ואושר...