רחל אמנו ואומנות השתיקה
במידה ש בשנים האחרונות נזכרתם בנוסטלגיה ביום אחד הכלולות? דיברתם על אודות תוחלת חיי טרום החתונה? לגבי רגשות, ציפיות, חלומות, תקוות וציורי לבבות?
אחרת עשיתם זה בששת החודשים האחרונים, הצטרפו אלי לתרגיל היפנוזי קטן.
כדאי לחפש פיסת נייר (מי בכל מקום מחזיק חייהם ניירות, בעידן האלקטרוני?!) ומכשיר כתיבת תכנים. היכנסו לנעלי בן/בת העשרים שעתיד/ה להנשא בעוד חודשים ספורים. העלו על אודות הכתב את אותה תחושותיכם. חלומותיכם. איך נראית החתונה? מה, לדעתכם, צופן לכל אחד העתיד? מהי מידת "שלום הבית" אצלכם? כיצד אנחנו נלמדים במישורים שונים: אישי/זוגי/חברתי/משפחתי?
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, כשעתידכם מושג בכף ידיכם, קרעו את אותה הגליון לגזרים.
כואב.
תתעוררו. הינו הוא אך תנוחת. ונחזור למציאות. למציאות הנקרא רחל, או שמא האומה בארצנו.
ביום אחד כלולתה. ביום הממשי של חייה. ביממה בו זו גם מהטבע מכול חטא ועוון. ביממה בה זוהי עתידה להנשא לאב האומה. ביום אחד במדינה היא עצמה גדלה להעלות בדרגה לאם העם הנבחר. ביממה אליו עיניה נשואות מזה שבע שנה, דף חלומותיה נגזר, נקרע, נגדע באיבו.
והעתיד – לוט בערפל.
בגלל ש כזאת זו גם אמא רחל. כוח המתקיימות מטעם חסר דאגות.
רחל אמנו ממש לא התחילה רק את מסכת חייה כ"אמנו". זאת באמת התחילה אותה כדמות אצילית, רחמנית, מרשימה המתעלה בדבר מידותיה.
כשנפגשו רחל ויעקב מול נוף עוצר נשימה רומנטי ובראשיתי – אחת בלבד עדרי צאן ובאר את המים עם גג באבן גדולה וכבדה – ממש לא שיערו שנשמותיהן תתאחדנה לאחת בעיקרם עם תום פיתולים ונסיונות בשיטת.
"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית, כ"ט) למקום שימשו מעניקים הבטחה לנו זכיה בפייס, תמורת שבע שנות חיוניות, שום לכלוך הייתם מהססים לעיסקה? וכי מהן שבע שנה אחת כל עוד חיוניות שלמים מטעם תענוגות ופאר.
יעקב אפילו איננו היסס לעסקת לבן, וקיבל באחריותו את כל עסקת "שבע השנים" עבור "רחל בתך הקטנה". וכי מהמאמנים שבע קיימת כל עוד משך החיים של נצח, מיזוג נשמות בעלי בחורה מסוג נחרצות המחצית המשלימה מסוג נשמתך?
רחל – והוא לא לאה.
בתך – ושאינם רחל מיוחד מן שוק הבתים.
הקטנה – לא תחליף את באתר זה ללאה.
דבר נוסף, יעקב מסר לרחל סימנים, בכל זאת זוהי תראה לדירה באותו מקום חופתם. אז, יטפל יעקב בגלל לבן עומד על נתן להם לאישה אחר רחל בתו הקטנה.
והנה, ביום כלולותיה. לאתר כנס הרחב ששייך ל חייה. כשהיא חלופית מכול חטא ועוון, כל עוד המאפרת של איש המקצוע שהוזמנה בסמוך מדגישה רק את תווי הודעה המיוחדים, כששערה מורם לפקעת אצילית וקלאסית, ושערה עטור בכתר גיפסניות –
מיוצר אביה לשם.
"אבי, ברכני"! הרכינה רק את ראשה בהתרגשות ובאהבת בת לאביה.
"רחל, העבירי נא את אותן שמלת כלולותיך ללאה".
משפט מיהו.
עתיד לוט בערפל. מאין תדע או אי פעם תתחתן בעלי יעקב? הווה מטושטש ממסך הדמעות.
היתכן?! אבל סיכמנו. והתכוננו. וציפינו. והמתנו.
רחל, באצילות ובענווה מעבירה לאחותה רק את השמלה. וכך גם מעבירה לאחותה רק את המהות: או גם האומה!
והסימנים, כל מה יהא עליהם? אם וכאשר בוודאות מאליו הזו מעבירה ללאה את אותן הסימנים שיעקב רעיון לחיית המחמד למען אינן תתבייש לעיני מאוד הקהל בארון חופתה.
והכל בשקט. בנועם. בצניעות.
היות כזו זוהי אמא רחל. העוצמה הנקרא השקט.
לדירה היתה סיטואציה כזו יש אפשרות בזמננו, היינו נהנים בכל הרשתות החברתיות רבה אל מול האבא שהחליף לחתן את כלתו. כותבת העצומה היתה אשת החלומות בעצמה. המשטרה היתה עוצרת את המקום בגין התעללות בקטינה. והחתונה היתה מבוצעת לשמחתם ובהשתתפותם שהיא יתר על המידה בעלי הפייס/האינסטגרם/הוואצאפ/שכחתי מישהו? שבאו להצדיע לכלה המסכנה, שבאומץ לב קראה לעזרה!
ואצל רחל הרוב נעשה ברוגע. בנועם. בצניעות.
בהחלט, היא רחל "אמנו" ואין זה צעירה בת זמננו.
חייה הקשים מטעם רחל איננו הגיעו כאן.
הזאת אך התחתנה בסופו של דבר בעזרת בחיר לבה לא לפני שבוע ששייך ל "שבע ברכות", אך נמכר בשם הוא כ"אשה שניה" ליעקב.
זאת המתינה שנים או לחילופין שזכתה לפרי בטן אקדמי.
וכשזכתה לפרי בטן נוסף – התקשתה בלידתה ונפטרה.
מקום שראוי קבורתה מסוג רחל מסמל או לחילופין כאב את כל אישיותה. רחל אינו קבורה במערת המכפלה תוך שימוש שאר האבות הקדושים. זו גם קבורה על אודות אם הצורה, ליד, באיזור מעץ זית המסתיר את אותה הכיפה. הכיפה, שבעיני סימלה קומה רוחנית, צורתה העגולה – אפיינה אחר אישיותה מטעם רחל שעיגלה זויות ופינות. ב"אל תעשה" האדם, רמאותו של לבן היתה מתגלית. בלב "עשה" – של העברת הסימנים זאת קנתה את אותם עולמה. העולם העגול, הנצחי.
והכל בצניעות, בפשטות, מקיים כמו מעץ הזית שמצל על גבי הכיפה.
ורק רחל, בתעוזתה השקטה עלולה לגלוש לקראת הקדוש ברוך הוא למעשה ולאמר לפניו (מדרש איכה):
"באותה שעה קפצה רחל אמנו עבור הקדוש ברוך הינו ואמרה: רבונו הנקרא עולם! גלוי לפניך, שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע קיימת, וכשהשלימו את החסימות שבע שנה, והגיע עת נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי מה או מאד, בגלל ש נודעה לנו העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לקבלן סימן, שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יכול אבי להחליפני, ולאחר אכן נחמתי בעצמי ... ורחמתי אודות אחותי אינן תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי על מנת שיהא סבור מסוג רחל... ובלתי קנאתי בה וממש לא הוצאתיה לחרפה, ומה הייתי שאני בשר ודם עפר ואפר אינם קנאתי לצרה שלי ושאינם הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך ישיר ובא בחשבון רחמן, לשם מה קנאת לעבודת כוכבים ואין במדינה ביותר והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים שהינם כרצונם?
מיד נתגלגלו רחמיו המתקיימות מטעם הקדוש ברוך נולד ואמר: למענך רחל אני מחזיר את אותן ארץ למקומן, הדא נקרא דכתיב "כה אמר השם שלו קול בדרגה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה בעניין בניה מאנה להנחם על גבי בניה היות איננו", וכתיב" מאוד אמר השם מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה בגלל מוטל עלינו הוצאה כספית לפעולתך" וגו' וכתיב "ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם"
והינה זכתה, ואנחנו שבנו לגבולינו בזכותה!
כי אך ורק אישה צנועה, שקטה וענווה תותקן בדלת כל כך חזקה!
בגלל מהסוג זאת אמא רחל: העוצמה של השקט.