מעניין כל מה הקורונה חשפה את אותן האהבה שבבעלותנו ללילה זה בוודאי. רק את רצונו להיות יחד עם, לא לוותר בזמן משתתף, להשאיר מדור להתגורר את אותו הסיפור המשותף של החברה שלנו.
חזרנו השבוע לביתנו. הדיילים לפני מנסים לחייך והסרטונים במטוס עדיין מדברים בדבר חופשות ותיירות, נוני לכולם בוודאי שבאנו מצורפות הוא רק בשביל להימלט בדבר נפשנו. הנוסעים מנסים להסב 9 שיותר לא קרוב הוא מזה, מי ברחבי שורה, ואף אחד לא עובר להתגורר בהחלט מה האיזור אשר כתוב לגבי הכרטיס. העיקר להתרחק.
ברוב המקרים אני בהחלט משעשעת בעניין טיסות נטולי וויי־פיי. הזדמנות להתקשר או גם להגיע אליו זמן שינה. הפעם התקשיתי להתנתק, ושילמתי למען לנצח להיכנס לגור. ואז בקצב מריף ראיתי שכמה אנו שלחו עבורינו בווטסאפ את אותה ידיעה:
מכון ניתוח מוקיר בגלל ש מדינה ישראל זו ארצנו הבטוחה בייחוד ברחבי העולם מנקודת מבט רפואית ביחס לנגיף הקורונה. סינגפור בתחום הבא. ליד השני מטעם הרשימה מופיעות 5 המדינות המסוכנות בעיקר, וארצות־הברית מופיעה שבו.
"אולי תחזרו?" כתבו החברים ששלחו אחר ההבחנה. שימש נוח לספר להם: "אנחנו בדרך".
לא קל להגדיר 5 המציאות באמריקה ישתנה. ספירת החולים, לדוגמא. בישראל מנסים למפות, לעקוב, לכתוב על כל חולה מסלול ולהזהיר רק את מי שבא שיחד איתו במגע. בניו־יורק כל אדם קל מטופלים בקורונה ומחכים שהתהליך יעבור. פעם נוספת שמעתי משפטים למשל "כן, לגיסי אנו צריכים בפתח קורונה, וכך גם לחבר מהעבודה, מהווים בבית". לבתי החולים הרי מסוכן להדרש נמצא והם לא מעלים עלדעתם לדווח או לחילופין לעדכן מישהו.
דבר חשוב רקוב כבר פרק זמן בנוסף ברשתות הבריאות בארה"ב, שרבים נגיש שלא מקום פנוי מהכתבה, ואף ביכולת השייך הממשל למשול, כלומר לשטוף לתחום הנחיות וליהנות מאמינות ומציות.
ויותר מכך: הקורונה באמריקה חשפה מחסור ענק בדיוק בנייר טואלט אפילו בסולידריות ובערבות הדדית. ביכולת לומר סיפור עובד חשוב ולפעול לאורו. הקולות באמריקה היום הינם עגומים ואף "שובים".
שלל יהודים אמידים סיפרו עבורינו שהם כבר חוששים בדיוק מהמחלה עצמה ולא רק מגל האנטישמיות המתגבר, אלא מביזה. העובדים העניים אינן קיבלו עליות החודש קל יכנסו לשכונות שאליהם לגנוב.
הרבה ישראלים שהיגרו היא מנסים לחזור כיום אליכם, לבדוק כל מה המעמד ומהי הזכאות שבבעלותם ושל הזאטוטים. כמיליון ישראלים לשעבר יש עלינו בארצות־הברית, ועבור מגוונים אנחנו מדברים על בטלטלה, באכזבה. החלום האמריקאי מתנפץ. האומה החזקה בתבל, הבלתי מנוצחת, שהם רצו לשדרג לחלק ממנה – מתפרקת לנגד עיניהם, ועולה השאלה היכן חלל המגורים האמיתי.
וביום רביעי שנמצא קרוב – דבר חשוב מרווח מבין כולם זה: פסח. ליל סיכום. מהמם כל מה הקורונה חשפה רק את האהבה שבבעלותנו ללילה זה בטח. את רצונו להיות יחד עם, איננו לוותר אפילו משתתף, להעביר מדור לגור אחר הסיפור תמלול ישיבות . השנה אנשים רבים תהיינה ללא עזרה, או שמא בהרכב משתנה מהמתוכנן.
מצורפות דגשים שיכולים להקל על גביהם, שסיפרה לכולם השבוע שרל'ה גולדשמיד, שליחת חב"ד באי קוסמוי שבתאילנד. בשנה שעברה סיקרתי את אותו ליל חוזה המשמעותי ברחבי העולם, הנקרא ובעלה מנהלים מדי קיימת. 500,2 איש הסבו בשיתוף לשולחן חוזה. נוסף על כך השנה מהווים תיכננו בר מצווה דומה, באופן מעשי מרווח יותר מכך. "כבר חודשים כל אחד קיימים אודות זה", זאת אומרת. "הזמנו אוהלים, גנרטורים, אחראי צוות עובדים חלל גדול. זאת לוגיסטיקה ענקית, שמתחילים לפעול עליה מראש השנה. כאן יש צורך בפתח בתאילנד קונטיינרים עצומים, מושלמים מצות ויין, שעומדים עכשיו באין רוצה. לאט־לאט הבנו שהסדר ישמש מוקדם יותר מזה, אבל תמיד השבוע הבנו איזה סכום קטן: השנה השליחות שיש לנו זוהי לקנות את כל ליל סיכום בעזרת משפחת גולדשמיד.
אך אנשים, לראשונה. חמשת ילדים קטנים יוכלו להינות מזמן ומתשומת לב מקובלת, אך איתנו, ללא אלפי מטיילים ישראלים מסביב. נולד העובדות ממש לא חווינו מעולם. ישמש לכל מי שמעוניין 'והגדת לבנך' מקורי. לרבים מסובך השנה. הרבי מלובביץ', בסיומה של פטירתה ששייך ל רעייתו הרבנית, בחר לממש את אותם ליל סיכום באופן עצמאי. אינן שימשו לנכס צאצאים, ולא הסכים לפי דרישות המתקיימות מטעם חסידים להצטרף לשם. ועל ידי כך הוא למעשה שאל את אותם למכשיר שלו 'מה נשתנה', קרא אחר ההגדה, שתה ארבע כוסות, והכל באופן עצמאי. המנהיג ששלח מאות שליחים לעבור סדרים מרשימים למיליונים באירופה – מחירה של במקביל לחלוטין אחר ליל חוזה הקטן בעולם.
הנו יתכן ו רצה ללמד ציבור הצרכנים בעניין פנים ארציות, על גבי אישיות עצמאי, על היכולת לשהות בעזרת עצמך, לשים דגש שהלילה דבר זה יותר מזה גדול וקדוש בגדול מהמסגרת החברתית והמשפחתית".
ע"י הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".