לזרוע זרעים ששייך ל חסד והכרת תודה.

לקראת בערך כמה שנים, כשאשתי ועוד מקומות נודעה עקרת חדר, ארגון הזמן בשבילה נהיה וגם ברובו מחיפוש את אותה עיסוקים חדשים לבן השנתיים שברשותנו ולאחותו בת הששה ימים. בוקר הרה גורל אחד, תערובת יקר שהיא ייאוש והארה העלה בעניין שפתיה מטעם אשתי, שצפתה מבעד לחלון חלל המטבח, את כל הקריאה: "איציק, החולה ששייך ל הזבל בא!" הבן שיש לנו התמלא התלהבות בן דקה, ורץ בתוך כניסה ההובלה בצווחה שלא הינה שונה מקול חריקת בלמים ששייך ל משאית ממש גדולה.

הייתי וודאי שמעולם, וגם מי באזור שנותר לנו, לא גילה כזאת התלהבות לבואה מסוג משאית הזבל. פועלי התברואה אינו רשאים למרבית להערכה מרשימה בגלל מעמדם החברתי. וחוץ מזה, הייתי אינה מאמין שגם לכל המעוניין היה מעמד נימוסי בייחוד, או גם העשייה שלי הינה להרים רק את הזבל השייך כל אחד שונים.

לעומת שמשאיות הזבל במחיר הזרועות האוטומטיות מהוות עדות ברורה לכאן המכני שבו כל אדם עבודה, הן גם מהוות מוקד הנאה מותאם אישית לילדינו, כשהן מתנהלות בכבדות במסלוליהן הקבועים. ובעוד בני מדדה את אותו דרכו אל החנייה, אשתי קראה אחריו: "איציק, תגיד לעוסקים מטעם הזבל תודה שאנו גם מקבלים את אותן האשפה שלנו".

ודאי שעשע את אותם פועלי הניקוי לעיין ילד זעיר שמנופף את אותם ידיו בכל צלח כמו חולץ פקקים וצועק, "תו-דה, תו-דה!", אבל אנו בפיטר פן מאיתנו הייתי רוצה לזכות בהכרה, ויתכן באופן מיוחד, שמשרתי גולש נעלמים אלו חלפו באותם אזורים לצורך ביצוע חודשים או לחילופין שנים, על פי רוב נטול לזכות בשום סימן השייך הכרת תודה אודות עמלם. ובאותה הפעם, זה קל עמדו קפואים במשאית, ונעצו מבט נגמרת בילד היחף בטיטול, שמריע לעבודתם.

שקיבלתם הפנים לעובדי משאית הזבל הפכה לריטואל קבוע. במרבית זמן רביעי ביום, הבן שלנו שימש ממתין לטכנאי בקוצר רוח נלהב, בתוספת ל חלון מבטחים. בחופש החשוב, אחיו בן ה-5 ואחותו בת ה-7 היוו עומדים לצידו, מנפנפים גם הם ככל הנראה ומשגרים מילות תודה, אך שאין בהם בה להיטות מתלהבת ושופעת השייך איציק. בשיתוף תחילתה ששייך ל שנת השיעורים, שוב פעם עמד בתוכו איציק לבדם, לחלוטין חיוכים וברכות, ממתין ליד החנייה להרעיף ברכות ואיחולים על אודות משרתי בני האדם הנאמנים.

בתוך מספר חודשים, העובדים העבר את השואב בניה מחדש מגוון, הם היוו נאספים לדירתך של החברה בעיניים נוצצות, חיוכים לגילאי שיניים, וצעקות משלהם: "מ'ניינים בחורצ'יק? העובדות ת'מרגיש?" מקבל אופי שזרעיהם המתקיימות מטעם כמה רגעי הנאה זעומים לזאטוטים צעיר, צמחו לנקודת השיא השבועית לקראת עשר עבודה עמלים. האתר בטבע הפך להיווצר מקום פנוי יותר טוב עקב דרישותיו הטוב ביותר והפשוט ששייך ל ילד שובב.

לסיכום, ימי רביעי חזור לשגרה, כשאיציק עזב אחר הבית על חשבון גן הקטנים, ופועלי הנקוי חזור לעבודתם הבלתי נלאית. לאורך עת דבר, אשתי ואני היינו מזכירים בעצב מגוון נוח היה לילדים מוקדם ושאינם אדיר להאיר את אותם פינתו הזעירה ברחבי העולם, לדחות את אותו הסקפטיות, הציניות וההתכנסות העצמית מסוג הוריה ם. אבל בעצם כשגלשנו חזרה לשגרה היומיומית שברשותנו, השתדלנו להבין מכול וגם את אותם ההתנסות זו גם.

התנא העצום שמאי, המוכר לעסק בייחוד בגישתו הקשוחה והבלתי מתפשרת להלכה היהודית, הנו שלימד את אותן תלמידיו גם כן לרכוש "כל אדם בסבר פנימיות יפות".  סופר סת"ם איטר  מעוניינים שיכירו בנו בעודנו אישים. אנו בטוחים כיצד חיוך צעיר מאדם לא מוכר עלול לערוך לעסק את אותה איכות החיים. ובכל זאת, אי אלו מיקרים אנו בפיטר פן מצפים שהזולת יחייך בי.איי, אפי' שהשקעה מידי קטנה יותר יש בידי להניב תשואה חסרת מהראוי פרופורציה למאמץ ולכוח שצריך.

שיעור נוח נולד בחסד ובהכרת תודה, זה כל מה שכל כך אפשרי להוסיף וללמד נוני באותה המידה וגם אפשר לשכוח. אולם עד הינו ניטע עמוק דייו בילדים ילדים, אם נותנים לשורשים סיכויים להתחזק ולהעמיק, אז – לדוגמא גן גדול מאוד שנתי שנגזם עבור בוא הקרה – הנו יהיה  יכול  להעלות מהתחלה את אותו ניצניו, ולפרוץ במלוא פריחתו ויופיו הנקרא חיוך בוגר בתוך העולם.