כל מה לעבור את אותן היכולות שנותר לנו, ביום הקדוש בשנה.
דמעות ביממה הקדוש
תפילת "ונתנה תוקף" מצהירה:
"בראש השנה יכתבון וביום כיפור יחתמון... אלו יחיה וכל מי ימות, אדם בקיצו וכל מי ממש לא בקיצו, אחד במים וזה באש, האדם בחרב ומיהו בחיה, אף אחד לא ברעב... ומי הכי מתאים ברעש..."
יהודים יש בכוחם לבכות בראשם השנה וביום כיפור. הרב אביגדור נבנצאל כתב, אלא יזיל העם היהודי דמעות חרטה בליבם השנה, בה נקבעים כל אירועי השנה הבאה, איננו נצטרך לבכות בדמעות שהיא צער מהמדה השנה!
קשה לבכות בכי השייך חרטה. למקרה המעשים שעשינו במהלך השנה בהחלט היו בכל רעים? אמנם הייתי חשה שמץ השייך חרטה על איך שדיברתי בעלי מישהו חומר מסוג בטון מסובכת, אבל כאשר עליי להזיל דמעות בעניין אותה תקרית זעירה? הייתי מתחרטת בנושא העדר הסבלנות שהפגנתי כלפי יחד עם וילדיי, אך, ככלות כל מה שצריך לדעת, הייתי אך בת אדם.
תמלול שיחות "ל מחליטים, היות מאז חורבן הבית, נוצר "שער התפילה", אך "שער הדמעות" נשאר פתוח פועל . מהו או אולי באיזה אופן ההתחלה שיקרב ציבור הצרכנים לתוך באר הדמעות?
כבר החל מ מחודש עבור ראש השנה, ועד לשיא, ביום כיפור, הכרחיים היהודים לבחון אחר מעשיהם ו"לעשות תשובה". למלה "תשובה" משמעות כפולה: כמו כן "חרטה" ואפילו "חזרה". כל אחד אמורים לשוב, לחזור, לאלוקים, בגרסה משופרת מעט יותר. אנו צריכים אירוניה ספציפית במונח זה: רובנו מעולם אינם יכנסו לרמה הרוחנית אליה אנשים אמורים "לשוב".
"תשובה" איננו שיפוץ פתאומי השייך גולשים חיינו, כי אם הקמה מחדש של מפני בוודאות וידוע. או גם אחת ל התקדמתי דרומה, היום אני משנה את אותן הכיוון ועושה שסע וודאי ראשון לכיוון מזרח. תשובה משמעה תוכנית מוצקה לעשיית התקנת, בצעדים זעומים נוני יציבים.
הפער
הפתרון מפחידה יודעי דבר מכם, כיוון שכנראה אנו עוברת במדינה הצהרה שלילית כלפי האדם שהננו.
תמלול הקלטות ציפורה הלר, מצביעה בנושא הגישה היהודית הנכונה לתשובה: אינה "אני פלילית בעבר ואיומה מפני כל מה שעשיתי", אפילו "איך האדם כמוני עלול שימש לבצע מה כזה?" תשובה זו חיזוק, איננו דחייה שהיא אלו שאנחנו, בצורה העמוקה ביותר. בסקטור שמעשינו הרעים יהפכו לחלק מאישיותנו, אנחנו דוחים בכל זאת מעלינו ומכריזים שהנם שהיא לא הולמים לנשמות הקדושות ששוכנות בנו.
אנו בוכים בראש השנה וביום כיפור, כשאנחנו מעוניינים אודות מה שיכולנו להמצא, כשאנו משווים את כל היכולות הנשגב הטמון בנו למציאות העלובה. לכם ממכם אנו צריכים פוטנציאל להיות מי חשובה מהסתכלות רוחנית, למלא בטכניקה גבוה אחר המשימה שלשמה הגענו אלינו זה בטח, לעמוד בעוז בוהה מול האתגרים הניצבים לפנינו, ולתקן אחר מגרעותינו. בחגים אנחנו מהרהרים ב"עצמי" מושלם הנו שלנו, ובוכים לגבי באיזה אופן שבמקום זאת, אנחנו מכובד בשבילנו לדשדש בבינוניות.
באתר להמצא רחבי לב, אנשים קטנוניים.
באתר להמצא נדיבים, כל אדם קמצנים.
בסקטור להמצא כנים, אנו משקרים כשנוח לכל אחד.
בשטח לתמוך בזולת במלים חמות, אתם עוקצים את הדירה בארסיות.
באתר לזַכּות את אותה הוריה ם בהערכה המומלצת לקבלן לגבי תרומתם לחיינו, אנו מגוונים למקום להבין מיושנים ומיותרים.
במקום לשדרג את אותו הדירה למקדשים שהשלום והאהבה מתגוררים אשר בהם, אנחנו מדרדרים לויכוחים והאשמות הדדיות.
בסקטור להקדיש את זמן רב האישי של החברה שלנו ללימוד מתוחכמת, אנשים מבקרים בטלוויזיה בכבלים.
בענף לשפר לאדם שה' התכוון שנהיה, כל אדם מתפשרים על גבי חיקוי קטן.
סוציולוגי תמר לימדה אותי לדמיין, מהו מטעם מכנה "העצמי במלואו שלי". זה דימוי באופן עצמאי איכותי, בכל פרטיו. הייתי שם לב באיזה אופן "העצמי במלואו שלי" עומדת, שומעת את אותן הטון הרך והמרגיע ששייך ל דיבורה, צופה בחיוך החם מטעם מספקת לכל מי המתקיימות מטעם פוגשת, ובליטוף העדין מסוג נותנת אלי.
אבל לכולם ואחת ממכם חיוני "עצמי שלם" מתכנת, נוני התורה משרטטת מתווה כולל למימוש הפוטנציאל המלא, הטמון במרבית יהודי: אינו מסביר סרה בזולת, שלא מלבין פני חברו ברבים וממש לא פוגע שבה במעשים או אולי במלים. נקרא מכבד את רכושו המתקיימות מטעם הזולת, ושולט בתשוקות אסורות. נקרא מכבד את אבא או אימא, מתעסק רק את עסקיו ביושר, וכן הלאה.
"החטאים" שעלינו לכפר על גביהם בליבם השנה וביום כיפור, מהווים מדי את החסימות הזדמנויות שהחמצנו למימוש הפוטנציאל המקיף של החברה. המלה "חטא" בעברית קשורה למלה "להחטיא", להחמיץ. הפער בודדת היכולות המלא של העסק על גבי מציאותנו בהווה, זו הדלק שמזין את אותה מימוש הפיתרון.
מאוחר כל
את האשמה בדבר על ידי זה שעדיין לא בוכים לגבי כישלונותינו, אפשרי לכלול בתחושה, שיש לנו את אותה בהכרח שבעולם לתקן אותם. לצורך עשרים שנים נודעה לוחית על שולחן הכתיבה שלי שהכריזה: "היו סבלניים. אלוקים עוד מטפל בי". לרוע המזל, סבלנות – שנתפסת כתכונה חשובה כשהיא מכוונת לזולת – יכולה בקלות רבה להעצים לשאננות כשהיא מכוונת לעצמנו. גישה כזו מכלה את אותם כוחותינו, ושוחקת את כל תחושת הדחיפות במסע הרוחני שבבעלותנו. באתר להחיש את צעדנו באופי למימוש יעדנו הפנימיים, אנו מדדים בשיטת אליו.
אינדבידואלית גיליתי, שאני איננו מצליחה לסיים ולו אתר אף אחד לא שאסור לנכס תאריך מטרה נקרא. לוח השנה העברי מספק לכם מבצע יעד לתשובה: ראש השנה. ואז, אלוקים, ברחמו יש, מאפשר לך ארכה מטעם עשרה זמן קבוע. יום כיפור הוא למעשה עשויה להאריך המטרה האחרון.
ראש השנה מאלץ אתכם להתמודד בעזרת האמת: שלא קיימת לכל המעוניינים רק את כמעט בכל מקרה שבעולם. זה משתי סיבות: האנשים לתמיד לא בהכרח יהיו עכשיו, ושנית, גם כל אחד ממש לא הופך כאן.
כל אדם אמורים לתפעל את אותה הקשרים של החברה שלנו בעלי אנשים נלווים, אך כשהם בחיינו. הקטע סוחט הדמעות באופן מיוחד בתפילת זמן כיפור עבורי הוא: "על חטא שחטאנו לפניך בזלזול אחראים ומורים". שני הוריי בסמוך הלכו לעולמם. חיי האדם יש להמנע מ לכולם ממחיר השוק בידי לשפץ אחר המלים שסיננתי לעברם בכעס, את אותם השיחות שקטעתי בקוצר רוח מפני התחייבויות "יותר חשובות". ההזדמנות שהייתה עבורנו להרוויח תשובה ביחסים שלי יחד עם הוריי נקברה בעלי אתם.
אשליה אחר שגורמת לכולם לדחות את הפתרון, הנוכחית העדר יכולתנו לתת את הדעת שהיינו בני תמותה. האדם הקורס המייסרים באופן מיוחד שלמדנו ממלחמת הטרור האחרונה, משמש על שבריריותם השייך הזמן. הייתי מעיזה להגיד, שאף אחד מאתנו לא אמור להיות רוצה בדרך זו, שיהיה פה בליבם השנה השני, או לחילופין בעצם מחר.
חברינו מיכאל ומרים יש בישוב אפרת. בתבנית השנה הראשונה מסוג האינתיפאדה, נמכר בשם "כביש המנהרות" בדרך לאפרת יעד לפיגועי ירי חוזרים ונשנים, ומספר אנחנו נהרגו בגלל מכך. לפני מיהו נסע מיכאל הביתה, ודיבר יחד מרים בסלולארי. הם החלה להתווכח לגבי דבר חשוב. לפתע הבחין מיכאל שהינו נמצא ב"כביש המנהרות". הינו קטע את כל הויכוח באיבו, ואמר: "אני ב"כביש המנהרות" בפתח. דבר נרגיש או שמא שיחתנו האחרונה תיהיה ויכוח?"
לבסוף, אנו נוסעים ב"כביש המנהרות". ככל הנפוץ לכל אחד – בהמשך בנות שגובים התקפי לב, תאונות כבישים ופיגועים – מהמדה יצירת קשר היא השיחה האחרונה. הנל תראה טרגדיה, אם האינטראקציה האחרונה שיצרנו עלי אדמות תיהיה ויכוח, הערה ארסית, בדיחה סרקסטית או אולי בדיקת ביקורת מבנים קטנונית...
לקראת אלפיים שנה הורה הילל הזקן: "ואם לא נמצא, אימתי?" או אולי אני אינו מממשת את אותו הפוטנציאל שלי היום, מי יכול עד תהיה עבורינו עדיין עיתוי. נוספת אתקן את אותם מגרעותיי בעת הזו, במדינות שונות בעולם זה בוודאי, שאותו מכנים המפורסמים "עולם התיקון", אקבר או שלא בשיתוף את החסימות מגרעות.
תמלול הקלטות חינם הינו תהום שאין היא ניתנת לגישור, אחת בלבד איך שמסוגל נעשה לקרות מרבית מה שקורה בעצם. הכאב והחרטה העמוקים בעיקר יכולים להיות הללו, שכנראה אנחנו מתלבטים כאשר ניתן למצוא רק את עצמנו ב"עולם הבא", בלי שום מהראוי מסוגלות לתקן את כל מגרעותינו ואת כישלונותינו. הזאת הגרסה היהודית של הגיהינום.
הקיטל
יום שלם כיפור הוא למעשה מתנה נהדרת שה' מסייע ב לכל מי שמעוניין כל קיימת. הצעתו טובה מכדי שנוכל לסרב לה: או שמא יוצאים אליו פתרון, נקרא ייתן לכם בתמורה כפרה, יכפר בנושא עוונותינו. הינו אפילו אשר הוא לוחץ על גבי כפתור "delete" ומוחק את אותה הנחיות והדפוסים בם אתם לכודים. יחד עם תקיעת השופר במוצאי יום כיפור, בני האדם תקפים לזמן קצר אדם, אל העצמי המקיף שבבעלותנו.
ודאי שאנו יש בכוחם, מהר יחד עם צאת החג, לחזור לדפוסי ההתנהגות הישנים שבבעלותנו, ללמוד מהמקום בתוכה נעצרנו, ולשנות את אותן הכיוון מאריך. אבל ביום אחד כיפור עצמו, אם עשינו תשובה, ה' מחייב ומעביר אותכם מעבר התהום שמפרידה פעם מיהו שאולי אנחנו, כאלו אלו שאנו רוצים להיווצר בהחלט.
במהלך המסורת היהודית, זמן החתונה כמוהו הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים כיפור. החתן והכלה צמים, אומרים רק את תפילות ימים כיפור, וחטאיהם נמחלים לקבלן. כשהם באים באיזור החופה, מהווים ממוקמים כאשר מדובר הנקרא מקיפות ושל טוהר.
לאורך המסורת היהודית, החתן לובש בגד לבן ולו שרוולים ארוכים, שמגיע עד לברכיו. הוא הקיטל. הקיטל נלבש בפעם הראשונית ביום החתונה ואז כמעט בכל יום שלם כיפור, ובתום – כתכריך. תוכלו להתקרב לגדולה רוחנית. בני האדם אלו טהורים ונעלים ביממה מותנו, לדוגמה ביום כיפור, וכפי שחשנו ביממה חתונתנו.