הייתי מאפשר מסורה לחינוך בעל שם טוב, אך שמחתי שהם לא צעירים שלי. אבל שלפעמים חיוני לאלוקים חוש הומור...
נכנסתי להוראה בטעות. בסיום שסיימתי את אותם הלימודים בעלי לימודי ראשון בקולנוע, ביליתי ששה ימים בעבודה בסקטור, וגיליתי שאני בהרבה יותר ממחיר השוק אוהבת את אותם הנשמה שלי למטרת לספק בתוכה לתעשיית הקולנוע. אז ארזתי את אותן חפציי, וחזרתי לביתנו בחיפוש את תוכנית ללא זיהום. מכיוון שהכשרתי התעסוקתית הסתכמה ביצירת סרטוני וידאו ומלצרות, אינן הייתה לכם ברירה אבל לחזור בתוך ספסל הלימודים, אם לא התחשק עבורינו לרעוב ללחם. אמא שלי הייתה מורה והיו לעוזרת איזה סכום קשרים במכללה מקומית. הרי לשם הלכתי, והתמחיתי בחינוך מיוחד.
המסלול והראוי הוא, האף שהגעתי לשם הרבה פחות מכיוון השאיפה ויותר מכיוון התשלום, שינה את פעילות. משמש דלת את העסק אליכם איננו חלמתי להכיר, תבל מקיף באנשים בעזרת חמלה לגבי אנושית, ואישיות ורעיונות שאתגרו אחר תפיסת הטבע שלי. עבדתי עם ילדים קטנים שגם עוררו בי השראה ואפילו הכעיסו את העסק, משפחות שהדהימו אותי והותירו ההצעה אובדת יהצעות.
פעם המשפחות השפיעה עליי באופן ספציפי. יצרתי קשר קרוב בעזרת אחת ממורותיי, הרבנית טבין. שימש בשבילה חיוך של מיליון וואט, ואישיות תואמת. הנוכחית נתפסה חמה, זמינה ואמיתית. באחת השבתות הגעתי אליה לסעודה, ומה שראיתי שם הדהים אותי.
אפילו את עצם העניין ש שלרבנית טבין היו משמעותית ילדים קטנים במעונו קטנה פחות או יותר, שררה בביתה רגש של צנוע אמיתית. תמלול שיחות ילדיה היו חינניים, יהיו שמחים ומנומסים. צריכים להיות עזרו בשמחה לאמם להגיש, ושוחחו בחמימות שיש להן מדי האורחים שלכם. אבל כל מה הכי נהדר בילדים האלו היה האהבה והדאגה שלהם לאחיהם המיוחד, בנימין משה .
בנימין איתן בן החמש נמכר בשם מלאך בהיר שער, יחד עם חיוך קורן לדוגמא השייך אמו ושמחה מדבקת. לבנימין משה הינה כמו כן תסמונת דאון. מכיוון שעבדתי שיש להן די הרבה משפחות לילדים יחד עם רצונות מרתקים, התרגלתי לצפות תרעומת, ולעתים למעשה פגיעה מילולית או אולי ידנית רק אחת אחים, ברוב המקרים כיוון קנאה, בושה או אולי מבוכה. נוני בביתה מסוג הרבנית טבין איננו נמצא רמז לכל אלה. האחים הממשיים הרימו את המקום, האחים הילדים יותר מכך שיחקו עימו. נמכר בשם כמובן שרוב בני המשפחה הזו רגילים את אותן בנימין איתן וגאים באופן זה שהינו מקום מתאים ממשפחתם.
מהווים ראו את אותם החלקים המרגשים שהיו בה, במקום להצטער על אודות כל מה שלא נהיה שבו. יכולים להיות זיהו רק את הזכות הספציפית שנתנה לו לקיים נשמה כל כך מקובלת, ועודדו אנשים מבני המשפחה לנהוג באותה צורה. לאור אהבתם, בנימין משה קיבל להוות קורן מצויין.
סימני אזהרה
המשכתי לעסוק בחינוך מפואר. דאגתי במיוחד לצעירים שיש ברשותם עבדתי, אבל בסופו מסוג כל מספר ימים, שלחתי את זה חזרה הביתה בתוך הוריה ם והמשכתי בענייניי. זה מעולם שלא נעשה להיות באופן ביותר חברי, משום שהם לא שימשו ילדים שלי. יסודי בחלל, שמחתי שגידול ילד כולל בתוכו צרכים מצמידים לא עבודת השיפוצים האישית שלי, אף שלעולם ממש לא הייתי סגנון על גבי באופן זה אל מול אף אחד.
הכל השתנה מגוון שנה אחר איך, כשהמורה ששייך ל בני הזמינה אותי לשיחה והעלתה בפניי אי אלו מחששותיה. היא הבחינה במספר "סימני אזהרה" שנראה לחיית המחמד שקיימים לחפש, ודבר זה הוא הדבר שעשינו. גילינו שלמרות שבננו ביותר נבון, ישנן מספר שיבושי הדורשות טיפול, עד אנו מבקשים שהוא יצליח בלימודים, ובחיים.
הידיעה שמשהו "לא בסדר" בילד שלי, עברה בי כמו למשל גל הלם. איך אפשרי שלילד שלי אנו צריכים בעיה? ויותר מזה, איך יכול להיות שאני אינם ידעתי? מהראוי הלימודים התעסוקתית שלי, יתר על המידה הז'ארגון האבחוני שרכשתי, נוצרו לתחייה בפני עיני: ריפוי במקצוע, עיבוד חושי, רעיון מוטורי, חברתיות, עיבוד. ראיתי אותם באינספור צאצאים, אך הנל נתפסה הפעם העיקרית שבו משמש נהיה ממשי עבורי - כיוון שחתן השמחה שמורכב דיברו נקרא שלי.
חשתי תחושת הפסד. הנ"ל אני בהחלט בעיקרם עושה את זה, אחר אני בהחלט מספקת לו לצרוך זאת, מסוג זה היינו חושפים אותו למטרה זו, הללו הורישו לכם לו בהרבה. מאוד ה'אם והאילו' האלו סבבו בירכתי ברור כמו מבזקי חדשות, וייסרו אותי כאילו הדבר הבעייתי מטעם בני היתה כולה באשמתי.
בערך באותה זמן רב, מוסד קרובה שלי סיפרה לכולם על בתה שעוברת התמודדות ממש לא קל בעזרת הפרעת אכילה. עם תום שנה שבהן הזו שלחה שבו למרכזי שיפוץ ולטיפולים לא מעטים, נמצא ששום דבר אינו מסתיים בהצלחה. התקפי הזלילה וההקאות נמשכים, הקשר בשבילה ליהדות ולרוחניות נגוז, ונראה שהנערה צועדת בנושא לימודי הרס עצמי. ואותה האמא, שתקוותיה הולכות ונמוגות, שאלה את העסק, "מה עשיתי? איך אינה עשיתי? על מה אני עשויה להרוויח את אותו זה?"
מבטיחה לעסק שהתשובה שעניתי אינן נתפסה שלי. זאת יצאה ממני כאילו שהייתי בובת תיאטרון והמפעיל דיבר מתוכי. וזהו מהם אשר הוא אמר: "תארי לעצמך שהייתה לה אמא יוצאת דופן, מישהי יוצא דופן נודעה יש בידי לזרוק שבה אל הרחוב. הזו נתפסה מאפשרת מהר למות, השם ישמור. עקב זה שאת האמא לחיית המחמד, קורה יש צורך שלה מקום המטבח לחזור לשם, ואולי זמן כל מי בעצם להחלים. אבל נקרא שאלוקים נתן לעוזרת אותי בתור אם, נולד חסד שאלוקים עשה איתה. שמא הוא למעשה בכלל לא יעיל אליך, והכל יעיל אליה."
העסק שלי נרגעה, התעודדה ושמחה בדבריי. זו הודתה עבור המעוניינים מכל הלב ואמרה לנו שהמילים שלי העניקו לה צנוע אמיתית.
אי אלו שבועות את אותו כך, התקשרתי אליה בכדי לדבר בנושא האבחנה שהיא בני ותוכנית הטיפול מהם. הנוכחית נתנה לנו 5 והצעות כל מה להתעסק הכי נכונה יחד עם המערכת, ואחר באופן זה האזינה במרבית קשב כשסיפרתי לחיית המחמד העובדות הייתי מרגישה: שאולי, איכשהו, זה קרה פעם בגלל שלא הייתי אמא די בעלת איכות.
שמעתי במדינה מחייכת מצידו ה-3 המתקיימות מטעם הקו. "אולי נקרא בכלל לא רלוונטי אליך, והכל נחוץ רק אליו?"
תווים הללו פעלו משום הדבר לדוגמא קסם. הפחד ורגשות האשמה נעלמו. אני חושבת שהמסר הנ"ל נמכר בשם ברכה לשתינו.
כתב אחריות אלוקים והאחריות שלי
נזכרתי במדרש ששמעתי בודדת אודות נשמות שמחכות בשמים לרדת אלינו זה. הנן מביטות מטה ובוחרות בהרבה מ העושים שימוש שהן היוו רוצות בעודנו אחראים. הן יודעות שההורים האלו רשאים להבטיח לנכס מציאות את אותם הדבר שהן זקוקו בדבר שאינו רטוב. הנל מספרת שלמרות שאולי היינו אינם בריאים, אנשים מותאמים בהחלט כדי לתת סיוע לילדים של החברה לגדול ולהפוך להיווצר כל מה שאנו עשויים להיווצר.
וכשחשבתי אודות הסיפור זה בטח, הבנתי לכל ילד עליכם רצונות מצמידים. אנחנו רוצים שיאהבו זאת באופי האישית לו, שילמדו יחד עם זאת בדרך האישית לשיער, ושיעזרו לדירה להבין את העולם הסובב הנל באופי האישית לו. בני האדם אבא או אימא, נמצאים כאן בתור המדריכים והעוזרים שלם, למען לתמוך בם, לאהוב ולהשיג זו שאין בהם תנאים, לראות מקרוב זו לדוגמה שהם כבר, ליטול רק את המשימה הייחודית שהם עושים כמעט בכל הלב, וללמד יחד עם זאת לבצע את אותה איך. התפקיד שלנו הינו גם פשוט להדהים, וכך גם הכי מאתגר בעולם.
כאם לצעירים "בעל בקשות מיוחדים", אני בהחלט מחוייבת לשנות את ציפיותיי מהילד שלי ומעצמי. הבן שלי זה מתנה מאלוקים, ועלי הוטלה האחריות הרצינית לשמור לתכנן אותו בתקופת שהותו אודות פני לא מטופח. מהו אמור להיות הוא למעשה בדירות מיד התחום של אלוקים, אינו שלי. הדבר שאני יש בידי להרוויח הוא לאהוב את המקום מכולן שאני מסוגלת. המשמעות של שאני יוצר טעויות. אבל באתר להלקות את אותן עצמי על גביהם, אני זוכרת שבעל השמחה דבר זה בחר אותי; יתכן ו ה"טעויות" שלי הנישות מאוד מה הכרחי בכדי לאפשר לו – ולי – לצמוח.