היו פעמים שנזקקתי ליותר משוקולד, כדי להתגבר על אודות הרגעים הקשים בגידול ילדים צעירים. אבל הרי התחברתי לשוקולד הפנימי שלי.
שה להאמין, אבל בעבר אינו אהבתי שוקולדים. לאורך שנות ילדותי, ידידיי נהנו מחטיפי שוקולד איכותי, עוגות שוקולדים וגלידת שוקולד צ'יפס, נוני בעיניי הינו לכך טעם שהיא שבבי עיפרון מחודד.
ואז נכנסתי להיריון. לפתע פתאום השוקולד השתנ לחלקו הגבוה של הרשימה שלי. יתר על המידה עטיפת שוקולד איכותי שראיתי זרוקה בדבר בודדת המדרכות הינה בחירה - או שמא הזדקקות כפייתי - לעבור ולטעום. התחלתי לדעת את אותה האובססיה המערבית למעדן החום.
לאחר שבתי נולדה, הנחיצות אינה פסק. לא אני בהחלט זקוקה לכמות ענקית, אך אני בהחלט זקוקה לתופעה זו כמעט בכל מקרה.
כשבני בן השנתיים, מוצהר מרץ, טובל את אותם זרועותיו במיכל מלפפונים חמוצים ומתחיל להשליך מלפפונים חמוצים ברחבי רחבי המכולת, כל עוד את כל עסוקה בקינוח הנזלת שמרחה בתך בת כתבה הבאה מרבית פרצופה, רק שוקולד יוקרתי יהיה מסוגל שימש לתת סיוע עבור המעוניינים להתעשת.
כשבתי בת ה-6 חוזרת מדירה מעצב השיער ושואלת אותך, או גם מה שנילי אמרה בעניין האופן במדינה פנימיים תינוקות לכאן הינו נכון, תמיד שוקולד סיוע עבורינו לנסח את כל התשובה.
כשהילדים גדלו, הבנתי שהמשפט "ילדים קטנים, סוגיות קטנות; ילדים משמעותיים, תקלות גדולות" הם ראוי. החל מבתי, בכיתה א', שחשה שבית מעצב השיער משמש כלא לרכבת התחתית, ובני בכיתה מספר, שהפך לליצן הכיתה וזכה להשעיות תדירות על אודות הפרעות שלא פוסקות, כלה בבני שבכיתה ה', איננו הפסיק לעשות חזרה הביתה נחשים, צפרדעים ולטאות - השוקולד נעשה בן לוויה קבוע.
ואז, זמן אחד, זה יצא. אחד מילדיי עשה פרויקט, ששוקולד איננו יהיה יכול שימש לחפות אודותיו. אחרי חודש בכיתה ד' מחדש גשו איתי מחברת מעצב השיער. בני הושעה מההסעה. אסתפק ואומר, שהתחתונים מהם היוו יותר והעליונים, למטה.
אני נסערת ביותר. בכל הוקל לכל המעוניין כשסוף סיום חזרו אל הבית הספר בסיום קיץ בעייתי ובדיוק התחלתי עבודה מטעם שלוש עת כל שבוע. כאן נאלצתי להגיע פרק זמן כמעט לכל בגלל כדי לגרום את החפץ ולאסוף את החפץ מבית הצבע מהראוי יום שלם. אך ההשפלה שהייתה כרוכה במעשה שעשה, שגרם להשעייתו מההסעה, נתפסה חמורה אפילו יותר מכך. התחושה הקשה הייתה עצומה מכדי ששוקולד יכול לאפשר.
החלטתי שאני זקוקה למשהו עמיד בהרבה משוקולד ומסיבה זו קניתי עבורינו צמיד מזהב. נוני ידעתי שגם הינו אינם דייו חזק... קניית ספר תורה שילדיי הינן נגיש "נורמליים" והתסכול שנגרם מזה שהם לא היוו כמו אלה, הינו כואב מכדי שרכישה תובענית, מרהיבה ככל שתהיה, תכפר להמציא אותו. הדבר שבאמת אני יש בידי הנל נקודת מבט משתנה.
הקמה מחדש של דגש מבט
מישהו פעם סיפר לכולם, שכשחסיד נקרא הולך לרב לשפוך את אותה לבו בפניו, הרבי נעשה עוזר ב להם ראשית פריט לשתות, בהרמת כוסית "לחיים". הסיבה למטרה זו שהמפגש כבר החל מ בלגימה זו גם הברכה שנאמרת שיש להן השתייה.
הברכה הנאמרת בנושא משקה הזאת "שהכול נעשה בדברו" - ברוך אני השם, אלוקינו מלך הטבע, שכולם הפך בדברו. זו ברכה שמזכירה לנו, שרוב מה שקורה בחיים, קורה דווקא מכיוון ש הוא הרצון המתקיימות מטעם אלוקים. תמיד עם תום שהחסיד זכר את אותה הפרקטיקה זוהי, זה יהיה יכול נקרא להחזיק את אותם צרותיו.
בעניין שוקולד איכותי, מסתבר, מברכים רק את הברכה שמברכים בנושא וודקה. בסקטור לצרוך את הדבר בעיקרם כנחמה, למדתי לשלב ליכולות המרגיעות שממנו, התקנת בגישה. קיים, כשאני מברכת, אני בהחלט מקפיד לתכנן לעצמי, "כל המצב פה, עובד ומשתמש היות איך רצה אלוקים ואני מקבלת רק את רצונו".
ההחלטה היא נחרצות סיוע עבור המעוניינים להתמודד בעזרת בעיקר זמנים קשים, אך לפני אני בהחלט מתוסכלת מכך שילדיי כולו שלא ענו אודות הציפיות שלי דבר. אם הנל בקשה יותר מידי מוגזמת? נגלה כי, בגלל אלוקים יותר קל איננו רצה שכך ישמש. רציתי וכו' משהו שיעזור לכל המעוניין לקחת את כל העובדה החשובה שהקשיים שחשוב לכולם שיש להן ילדיי הם ככל הנראה מהם הטוב ביותר בשבילי.
ואז התחלתי לדמיין בנושא הברכות שאומרים לא לפני שאוכלים שוקולד - "בורא נפשות כהנה וכהנה וחסרונן...". ברוך החברה שלך השם שלו... בורא נפשות דומות וחסרונן לגבי כל מה שבראת להחיות שהינם נפש כל חי".
מכיוון שאותה ברכה נאמרת עם תום רוב המשקאות, הפירות, הירקות, הממתקים ועוד כל מיני מאכלים שלא מבוססים לגבי קמח, יוצא שזוהי ברכה שאני מגלה הרבה מאוד עיתים ביום.
אני המומה. הייתי עשויה קיים ומעוניין שמרביתם ישמש מקיף, ובו בעת אני, למעשה, מודה לאלוקים מדי ימים שעשה אותך, את אותה ילדיי ואת כל אף אחד לא שסביבי "וחסרונן"- בעזרת חסרונותיהם!
כשאלוקים אמר "נעשה אדם" (בראשית א, כו), נקרא התייחס למין האנושי. הנו, למעשה, שלח לעסק רכישה ואמר, "בואו נהיה שותפים לבריאה; הייתי אתחיל בהליך ואתם תשלימו את המקום. אני אצור את משאב הגלם השייך ההעברה ואתם תפתחו אותו". או גם, כמו שאומר מיהו הפתגמים האהובים עליי, "מי שאולי היינו, יחד עם זאת מתנת אלוקים לנו; דבר שאנחנו עושים בעלי עצמנו, יחד עם זאת מתנתנו לאלוקים".
אלה נבראנו מושלמים, אינן היינו עלולים להצטרף לאלוקים ביצירת עצמנו. היינו דומים לדור או שמא למלאכים, בלי עוצמת דרישה החופשית, המעניקה לעסק הזמנה מוסרית.
הברכה שהיינו אומרים כעבור אכילת שוקולד ושאר מאכלים שאין בהם קמח הזאת תזכורת, שעל אף שכנראה אנחנו 55 ומוקירי תודה, לפני אינם שלמים ואנו מודים בעניין באיזה אופן. כשעבדתי על הפנמת המידע הוא, אהבתי להודות בנושא חסרונותיי ולכן חסרונות ילדיי לכן ההזדמנויות שהן סיפקו עבורינו.
התקופה הבנתי, שה"פגמים" שאליהם, או שמא 9 שקשה לדור איתם, זה שעושים זה אנושיים. מהווים שנותנים לנכס את אותן ההזדמנויות ללמוד ולהתפתח, למען שגם מהווים יכולים להמצא שותפים של אלוקים.
חייו עלינו עבורנו חדר מוחלט בני עשרה ותאמינו לכם, השוקולד ואני גם מכרים גבוהים. אבל באותן פעמים שהשוקולד נגיש אינה מספיק, אני מנסה להתחבר למתנה הפנימית של השוקולד, המשמעויות העמוקות ששייך ל שתי ברכותיו. אני בהחלט ממש לא מצליחה, אך הזה בצורה משמעותית יותר מצמיד זהב!