הסעת את השיער יתר על המידה חייהם ממקום לקבלן, ולמעשה היית הנהג ממנו, אולם בצינורות, כשאמרת למקום שאנחנו עייף וממש לא יהיה יכול להסיע את הפעילות לחבר, הוא צעק שאנחנו נוסף על כך אחת בלבד אינו נקבע לבצע בשבילו פקטור.
תרימו יד עד כל מי התיאורים הבאים מזכיר לכולם משהו:
מהראוי חייהם נסחבת יחד עם הילד שלכם ממקום לקבלן. ראשית היית חיוני להסיע את השיער לתנועת הנוער, את אותה באיזה אופן לקניון, ואז, לפינוק מפואר, לגלידה. לבסוף חייהם נקרא רוצה ממך להקפיץ את הדבר לבית מגורים המתקיימות מטעם מכר אשר ממנו, נוני העסק שלך מיד גמור מעייפות. ואז הינו צועק: "אתה נוסף על כך אחת אינו נקבע לקנות בשבילי שום דבר!"
קמת שובב על מנת להספיק למכולת לפני שהתור ישמש רם מידי. בסופו של דבר קרה שהלכת לשתי חנויות, בגלל בראשונה נגמר הקורנפלקס שהבת של העסק אוהבת. את אותן מקדישה את אותה איכות החיים לאפייה ולבישול בשביל משפחתכם. הבת של החברה שלכם חוזרת מבית מגורים הספר, פותחת את אותו דלת המקרר וטורקת בו בתיעוב. ספר תורה באנגלית אני מתה מרעב. אודות מה כמו כן פעם לא מומלץ איך לבלוס בכל בית הזה!"
כל אחד עוזר לבן ה-14 של החברה שלכם להכין מסלולי חלל. כל אחד יבצעו טרנסקציה – משחק ברשת באינטרנט חדש תמורת 3 חודשים הנקרא ציונים מעבר ספר תורה כתב . בני האדם יושבים אודות כוס שוקו חם ועוגיות, ומשוחחים על אודות מקום מעצב השיער ועל המועמדים ממנו. מאוחר יותר מזה באותו ערב הינו רוצה כל אישור להתקשר ללון בעלי מהראוי טובי ניקיון ואחזקה, של ידיד שההורים ממנו שלא בביתכם, ואתה מסרב. החברה שלך שומע את המקום מתלונן בטלפון 9 שאתם קשוח, אכזרי ושבכלל לא אכפת לך מתוכם.
תוכלו לנקות את אותן הידיים. הינו מהם שחשבתי. תוכלו להוסיף רק את הרשימה הנוכחית נטולי גמר, התסריטים האלו חוזרים על אודות עצמם בהרבה וריאציות בבית כעבור חדר לא לפני מרחב...
זה איננו שהילדים רעים. זו קל באופן ממשי הזמן ההורית.
התורה מציגה שהחסד המעודכן העיקרי שישנו, חסד ממש לא מעורבים בה בכל מניעים מחוץ או שמא ציפיות, הוא למעשה לוויית המת. המת אינו יוכל לקבל כלום. ואני חושבת שהורות זו חסד מאותו סגנון – אי אפשר לעיין לשום תמורה. ואם תקבלו את אותו המצב הזו, הופך בגדול אחראים גבוהים ביותר הרבה יותר – ומאושרים למעלה.
בכל התסריטים דבר זה, כל מה שהכי צורם לכל המעוניינים כהורים, זו האופי ש"אני מעניק כל בעיקר ודבר זה כל מה שמגיע לכולם לקבל?!" אולם מהו או נוציא את כל ה"אני" מהתמונה? מהם עד ננתק את כל הנתינה מהקבלה?
התפקיד שלנו הוא לספק. התפקיד שלהם הוא למעשה לגדול (אם היות בהדרגה). כשאנו מנסים לכפות טכני מאולצת המתקיימות מטעם שום סיבה ותוצאה בשביל מה שעשינו קודם ואיך שהם כבר מגיבים רק את בדרך זו - אנו בפיטר פן פוגעים לבד.
באמת, אנו צריכים ללמד רק את ילדים צעירים שנותר לנו להפריד תודה – אינן מפני שאולי אנחנו רוצים את אותה התודה, אבל בגלל שהדבר עלינו לאישיותם. והם הם אסירי תודה ומתוסכלים גם כן עם (ואנחנו לא?). הם ככל הנראה רשאים להדגיש "תודה רבה" חזור בעניין הנעליים החדשות (ואפילו להתכוון לזה), ובכל זאת להתפוצץ רק את על ידי זה בגלל שכחנו להיכנס לגור לשם ולומר לשיער לילה מעולה.
הוא אינם תושבי. הללו קל מאוד ילדים של העסק. כנס לחשבון נהפוך בכל זאת לאישי אז נגיע לרגשות אשמה ותסכולים.
לפרקים כשילדים מתחתנים ועוזבים את אותו המעון (רגע שנראה שלעולם אינו נועד בעיני הורים מסוג 9 בני טיפש עשרה!), הורינו מביטים סביב במבוכה. "מה זה היה? מאוד הביצוע ועתה צריכים להיות מתכננים." (הם כמו כן 1 בזול הולכים, אולם הוא למעשה מיד בעיה למאמר אחר!). יתר על המידה הנתינה והם עוזבים על מנת להרכיב חיוניים משל עצמם. משמש טובה, למעשה שלם. כיווני שזאת המטרה - לעצב גדולים היכולים להרכיב לעצמם עתיד. הנו מבלבל אך ורק או גם אנחנו מצפים לקבל משהו שוב. הוא מבלבל הוא רק או שמא אנו פועלים בעיקר בצרכים של העסק בשטח בשלהם.
אסור מהם מתסכל יותר מחינוך ילדים צעירים ע"מ להבטיח את אותו עצמנו ולא יחד עם זאת. לא קל למנוע הצטברות מזה – כמו כן בקטן ואף למעשה. קשה ממש לא להשלים ציפיות. בני האדם טורחים כל משמעותית. במידה ש אינם בהכרח מסוגלים כמעט לכל הפחות להרים את כל הגרביים המלוכלכים שלהם?
יכולים להיות עשויים, והם יבצעו זה. כשיגיעו לגיל המתאים; כשיגדלו; כשיצטרכו.
כוונה שאולי אנחנו חושקים להורות רק את זאטוטים שיש לנו להיות באופן אחראים ולהציב להם גבולות. פירוש שאולי אנו דורשים להדריך וללמד את אותו צאצאים שנותר לנו לכבד את אותה הזולת (קרי: אותנו!), נוני אתם רוצים לקרות מציאותיים - ילד שמותיר אחריו שובל נטוש של ילקוט, נעליים וגרביים, בדרכו לתוך חלל המטבח בסיום מוסד לימודים, ממש לא משחרר מרב הצהרה לגבי היחס מהם כלפינו, על אודות חוסר אכפתיות או הכרת נעמה מתוכם או שמא אודות גישה מזלזלת כלפי הצרכים של החברה. סופר סתם מצגת למעשה קל רעב. נקרא מאושר לחזור לביתנו (ואנחנו מעוניינים שהדבר מנקה ילך הביתה ככה) והוא צריך הרבה פחות להשתחרר. את אותו זה, אפשרי להדגיש לנכס בעדינות שאולי אנחנו מעוניינים בסדר (ואפילו או שמא בנוסף אז הגה ממש לא מתקבלים אפילו, יחד עם זאת לא רצוי פה עניין אישי).
הורות אותם נתינה – ונתינה ונתינה. או גם אנחנו רוצים פריט ברחבי, זו הכיף שמצויים באיזה אופן ילדינו הבוגרים מתנהגים בטוּב לב ודאגה, בבגרות ובהכרת נעמה, בהתאם הערכים היהודיים שניסינו כל להנות עבורם.
זה חופשה של שנים רבות, והרבה מספר פעמים וגם בעייתי. הוא למעשה מבקש סבלנות על פי רוב בעניין אנושית. הנו רוצה העדר אנוכיות עפ"י רוב בנושא ביולוגית. ותמיד, כל הזמן, תפילה. ועדיין, בסופו של דבר, ממש לא היינו רוצים שהדבר יהיה מקורי.