עד שהסתירה את זהותה היהודית, ומסעו המדהים ששייך ל בנה להשבתה.
טום גייל אינם ידאג לארץ מהם באופן ממשי פגע שבה – הינו עשה רק את דרכו לביתנו מהקולג' לסוף השבוע, ושעט באוטוסטרדה הקנדית בזמן קצר מסוג 150 קמ"ש, במכונית הספורט האדומה-בוהקת ממנו. התרופה אל מול הגודש באף אשר הוא נטל ביום, טשטשה את החפץ.
"הסרתי את אותה עיני מהדרך בעיקרם לרגע", טום נזכר, "וזה כל מה שהיה נחוץ במהירות מאה 50 קמ"ש".
כלי הרכב שיש להן הגג הפתוח, התהפכה אודותיו.
טום התעורר שבועיים את אותה זה. "רוב העצמות בגופי שימשו שבורות, כולל יתר על המידה הצלעות. הרופאים הרדימו השירות במשך השבועות הראשונים הכי כואבים".
הסיכויים שטום ישרוד היוו 1 לאלף, נוני מכיון שהינו היה שובב ובכושר מצויינת, גוף האדם שלו השיב מאבק שערה. "ירדתי 36 קילוגרם במשך השבועיים האלו. כשהתעוררתי, איננו זיהיתי את אותם עצמי".
לטום נודעה פגיעה עצומה בעמוד השדרה, ששיתקה את כל פלג גופו התחתון.
טום מתאים המזג למד ליהנות מהאתגר. "החלטתי להניע את בוהן הרגל שלי ויהי מה- כדבר הרחוק באופן מיוחד מהמוח, זאת הייתה השביל הכי ממשית שלי להפגין שליטה רצונית על אודות השרירים ".
ימים אדם זה הרגיש שהבוהן שממנו נעה. הוא הצליח להזיז אותה! מנתחים טסו מכל קצוות ארה"ב לצפות במו עיניהם את כל ההישג המדהים דבר זה.
לא לפני 18 שבועות מסוג פיזיותרפיה אינטנסיבית, טום הצליח לקום בדבר רגליו וכך להגיע תוך שימוש מקל.
"הרופאים התקינו שהסיכויים לתופעה צריכים להיות האדם ל-5,000".
האיתור
התאונה זעזעה את אותו טום אם עמקי נשמתו. "כשאתה נבחן בוהה מול המוות הינו קורה מעורר אותך לחשוב", זה לרוב.
משמש התחיל למצוא רוחניות.
טום גדל בביתכם נוצרי. זה ההתחלתי מבין ארבעה אחים. "לאמי נודעה אמונה באלוקים, והיא פועל אמרה ששייך ל נוצריה. נוני לא שמרה כל מנהגים מאמינים ומעולם לא נכנסה לכנסיה. לא נהיה עבורינו נושא למה".
היוו עדיין כל מיני דברים אינו ברורים כמו למשל: אמו שתמכה בנאמנות בישראל; דודתו שניהלה חדר יהודי, וסבתו שהסתירה קופסת מצות מתחת למיטה.
כקורא נלהב, טום סקר את אותו הסוגים השונים של הדתות - מהמסורתיות ועד לביזאריות. איננו מצא את איך שחיפש, אולם באחת ההרצאות הוא למעשה פגש את אותן כל אישה שהפכה בזמן הקרוב לאשתו.
קתרין גדלה בחוה באונטוריו, בעזרת אודותיו נוף עוצר נשימה שומר מסורת כמו למשל מסוג טום. אזור נוצרי, תוך שימוש אמונה מאוחדת באלוקים, אבל מבלי סממנים חיצוניים.
באחד הימים, בין השנים 1983, טום מגיע למקום קניית מוצרי ספרי קריאה יהודית בטורונטו. "אמרתי לאיש שאני מעוניין להוסיף תלמוד", הוא למעשה עשר. "הוא נעץ בי מבט משונה, והושיט לכם תרגום לאנגלית של מסכת ברכות".
טום בלע את כל נוזל הניקוי. "אני שלא כשיר לפרט למה", נקרא אומר, "זה זמן יקר אותך לדוגמא מגנט".
באחד המקרים, טום קרא רק את המשנה ובכה. אמא מהצלם שאלה: "מה קרה?"
"זה יותר קל יותר מידי יפה", הינו באופן כללי. "זה מסביר אלינו. אני מרגיש כאילו שקוראים לי הביתה".
אמו מטעם טום ממש לא אמרה מילה. אולם מאוחר יותר נולד יגלה, שנדרשו מהכתבה כוחות בשביל לבלום אחר עצמה.
בינתיים, רעייתו מטעם טום עקבה כתבה הבאה בסקרנות. באחד הימים נולד הביא הביתה אחר ספרו המתקיימות מטעם הרב אריה קפלן, "תורת חיים". קתרין קראה את הדירה ואמרה: "כל הסביבה שלי אני מחפשת את אותם האמת הצרופה?. התשובה שוכנת עכשיו. אזי הדבר אנו בפיטר פן עושים?"
טום דלת את אותן עיתון הטלפונים והתקשר לרב שבמצב נקרא אורתודוכסי. ובני הזוג החלו להמשיך עבור גיור.
עברו בערך מספר שנה אחת, וכשהגיור הסתיים, טום וקתרין – שהפכו לגרשום ודינה – ממשו אחר חלומם ועלו ארצה בעזרת משני בניהם ילדיהם.
גרשום התקבל לפעולה כעורך בג'רוזלם פוסט, ושם נשאר לחפש עבודה ב-25 הזמן הבאות.
ורשה 1939
בכל הזמן זה בוודאי – בחיפוש, בגילוי, בגיור, בעלייה – אמו ששייך ל גרשום מעולם אינה הוציאה מילה בעניין יסוד שקברה עמוק בלבה.
אמו הנקרא גרשום עומדת בשטח השם מרים צימרמן במשפחה יהודית בלודז' שבפולין. קבוצה שומרת שבתות וחגים. ב- 1939, כשהנאצים כבשו את פולין, אביה הנקרא מרים הגה שיותר מקווה יהיה להתגורר בעיר הגדולה, ורשה.
לסיכום הדירה למכירה היווה לרעה. בשלב שלהם החיות הנאציות דחקו את אותה 400,000 יהודי ורשה, לתוך כלוב צר הקרוי "גטו ורשה". בגילה הרגיש – 13, מרים הוקפה ברעב, כאבים והכאות קטלניות מידי מפלצות במדים.
משפחת צימרמן התגוררה באזור צפוף. מרים, ששערה הבלונדיני ועיניה הכחולות העניקו בשבילה העיצוב של גויי, נשלחה כל כך יום למצוא קייטרינג.
באביב 1943 החליט אביה המתקיימות מטעם מרים שסיכוייהם לשרוד בגטו עלובים, ושהם חייבים לחפש אחר מחבוא בצידה הארי מסוג ורשה.
הודות לחסדיה מטעם אישה נוצריה הקרוי כריסטינה פאנק, משפחתה מטעם מרים הצליחה לעבור ניירת נוצריות.
באיזה אופן הפכה מרים צימרמן להלנה מריה (מרי) פלוכוקה, "בת הדודה" הנקרא כריסטינה פאנק. אמה שהיא מרים הפכה להיות באופן ה"דודה" לה, יודוויגה מוזדרזבסקה. ואחותה המתקיימות מטעם מרים, חיה, הפכה ל"בת הדודה" הלן.
זהויות חדישות אלה הפכו לשומר היציב המתקיימות מטעם המשפחה בניגוד אל ראייה. לאורך המלחמה, הינם הקפידו לרשום בשמותיהם הנוצריים בלבד, ושאינם דיברו למעשה רק אחת בדבר הקשר הראוי שאליהם כאם, עם, אחיות.
הפחד מהמוות אינם הסתלק, למעשה מחוץ לחומות הגטו. נשיאת תעודות מזויפות ממש לא נודעה מתוכננת כולו, כמו שגילה דודה ששייך ל מרים. נולד נעצר ברחוב הומה אפשרות קבוצת חיילי גסטפו שרכשו ממנו לחשוף את אותה מכשיר אייפון שלו, וכשהם גילו שהינו נימול, הינם ירו שבה למוות.
משפחת צימרמן חיה בביתכם בשיתוף כריסטינה, שבה הינם התחבאו מפעם לפעם בשטח מידי מוקדם, שאנו שיש אמורים בהחלט להיחנק. "חרדנו מאז ומעולם שהסוד שברשותנו מתגלה ושכולנו ניהרג", מרים סיפרה מאוחר יותר.
באחד הימים בין השנים 1944, פרצה מהומה כשקצין גרמני נרצח ברובע וולה שבוורשה, בה התגוררה משפחתה השייך מרים. התגובה הגרמנית הייתה השתוללות המתקיימות מטעם ירי, ביזה ואונס מטעם הפולנים. ארבעים גברים פולניים נלקחו מבתיהם ונורו למוות.
מרים שמעה צעקות מהרחוב. זו רצה החוצה. ושם מצאה את אותה אביה... שוכב בערמה... מטעם גופות מתות.
מספר שבועות את אותם כך מרים התעוררה בכמה לנסוע בוקר, ומצאה אחר אביה המת יושב בעניין מיטתה: "באתי להזהיר אותי שהבית דבר זה יופצץ בעוד עשר רגעים. רק את צריכה למצוא מיד מקלט". מרים האמינה יספיק בכדי להפסיק את שנתם של את אותו אמה ואחותה ולשכנע את הסתימות להדרש בעקבותיה. ברגע שהן יצאו מהבית, הבניין התפוצץ.
צעדת המוות
אפי' שהיו לנכס תיעודים נוצריים, מרים, אחותה ואמה, נעצרו כ"אסירות פוליטיות פולניות" ונלקחו בקרון בקר. "החום העיק ובכלל לא היוו לך מים לשתות", מגלה מרים. "טיפות של מים עצמיות פותחו בעניין וקרניזים הקרון, מהבל נשימתם השייך הפועלים הכלואים בתוכה, וניסינו ללקק את אותה הטיפות מהקירות, מכיוון הצמא.
הקמת הובילה את החסימות לרוונסבריק, מחנה הריכוז לנשים הנודע לשמצה שהיה מוחלט בצועניות, נזירות, פטריוטיות פולניות, פושעות, אסירות מאבק רוסיות, קומוניסטיות, לסביות – וכ-15% יהודיות.
כ"נוצריה" מרים קיבלה טלאי "משולש אדום" שסימן אחר העצירות הפוליטיות.
זמן מהיר את אותן על ידי זה, מרים הועברה לבוכנוולד. אף אחד לא יכול לתאר את אותו התנאים שהיו במחנה, הוא נהיה מקיף ברעב, תגובות, ניסויים בבני אדם, שעבוד מפרך והוצאות להורג. באחת הפעמים, קצינת SS בעטה באזור הפנים הנקרא מרים – ותוך כדי כך נעקרו חצי משיניה ונשברה לחיית המחמד הלסת. "מאז לא יכולתי להגדיר בהתאם את אותם הפה שלי", היא אומרת.
בטווח גיל 17, מרים שקלה קלוש מארבעים קילוגרם.
כתוצאה תת מזון, רגליה התמלאו בפצעים מוגלתיים. "הפצעים שיש מידי עמוקים, שהייתי מסוגלת להתיז לתוכם את כל האצבע ולגעת באופן מעשי המתקיימות מטעם הרגל", היא מגלה.
הזאת אולצה לעמוד בזמן ימים בקור, ברגלים וידים חשופות. או גם חייהם, ידיה המצולקות מהוות תזכורת עצובה לקור בבוכנוולד.
באביב 1945, כשהצבא האדום הלך והתקרב, הנקרא הנאצית החליטה להשמיד אי אלו שיותר אסירים, למען "להשתיק את כל העדויות המאשימות". הרוסים הלכו והתקרבו, וה-SS אילץ 20,000 אסירים לצאת למצעד המוות.
במהלך שלוש חודשים, מרים, אמה ואחותה צעדו בכבדות בשטחיה הכפריים הקפואים המתקיימות מטעם גרמניה. מיהו ממש לא הצליחה לעמוד בתזמון, נורתה בדירות מיד. שמונים וחמישה אחוזים אינו שרדו אחר המצעד.
"מצאנו את המים מלוכלכים לשתות... ולפעמים מצאנו קלוש מוצר מזון השייך בעלי חיים", מרים מספרת.
באחד הימים, שמר בנושא הקבוצה ששייכות להן חייל צעיר אדם. כשהוא נרדם, הנשים חשבו לקרוע את החפץ לגזרים. אבל מרים זרקה את אותה הרובה מהם לנהר. כשהחייל שמע אותו פוגע במים, נולד התעורר וגילה 300 יצור זועמות נועצות בתוכה מבטים. הנו ברח מהר.
הנשים תעו אל העיר פלזן שבצ'כוסלובקיה. המלחמה סוף סיום הסתיימה. "גבר יצא מכנסיה יחד עם ילד שובב בזרועותיו", מרים מגלה. "ראיתי הדבר עיניו נודדות בגועל אל רגלי הפצועות." הגבר הושיט למרים את אותן נעליו והלך לגרום להן אוכל.
מרים, אמה ואחותה, שהצליחו לשרוד בשיתוף, נשלחו למחנה עקורים באשפנבורג, גרמניה. קצין צבא קנדי בשם ארתור גייל, מונה המתקיימות מטעם האומות המאוחדות לתפקיד עוסק המחנה. הַמתָנָה לא יקח אחריות פולנית ונזקק למתורגמן. ההבטחה למזון לפרטים נוספים עוררה את אותה מרים צימרמן להתנדב בסמוך, שום לא ידעה יותר מזה מ-20 מלים באנגלית.
ככל שמרים וארתור שהו מעט יותר בשיתוף, זה התיידדו והחליטו להתחתן. "אמרתי לארתור שאני יהודיה", היא מראה, "והוא אמר אינן אכפת לו".
"הלן, אחותה ששייך ל מרים, פגשה חיל יהודי אמריקני ונישאה בטקס יהודי במחנה העקורים. הם היוו נשואים באושר תוך כדי 68 שנה אחת, וחיו חיוניים יהודיים בפיטסבורג פנסילבניה (בעלה מסוג הלן מת בין השנים 2013).
בינתיים, בעל הבית הצעיר מרים וארתור קודמות לנובה סקוטיה, קנדה, ושם גידלו משפחה ובה אחר בנים ושתי שיש להן.
מרים ניסתה להוסיף לקחים מהמלחמה כדי לעזור לאחרים. "חינכתי את הילדים שלי לקרות סובלניים ולהשיג משפחות המתקיימות מטעם מהגרים לביתנו", זו גם מציגה. כשהשכנים מג'מייקה נתקלו באפליה, מרים "אימצה" יחד עם זאת. כשפליטים מסין וסרילנקה הופיעו בטורונטו, מרים הפתח יחד עם זאת לביתה ועזרה לו לברר רק את מקומם. "עשיתי את הדברים האלה מכיוון דבר שכריסטינה פאנק עשתה למעננו, למען להציל רק את חיינו בפולין."
ובכל זאת, מרים הינה בטראומה מהמלחמה, או לחילופין על מנת באיזה אופן שבמשך מאות שנים התעקשה שאמה ואחותה ימשיכו את אותה ההצגה שמרים זו מ"משפחה נוצרית, שאביה שימש מפקד פולני, ושאמה נפטרה מסרטן." אמה ואחותה שהיא מרים היו "הדודה ובת הדודה שאימצו אותה" – כשאסור להן לקנות מה בדבר הרקע המשפחתי האמתי ששייכות להן.
מרים אומרת: "למדתי שיהדות משמעותה אסון ... קל חשבתי שהתהליך מהו שעלי לעבור בשביל לשמור על גבי פעילות משפחתכם שלי ".
תארו למענכם את אותה האירוניה שבעל השמחה ההתחלתי שבבעלותם, טום, עובר תאונה כמעט קטלנית ואז "מתגייר".
הגילוי
מרים שמרה בנושא קישור יחד כריסטינה פאנק, חסידת אומות האתר בטבע שהצילה את חייה במלחמה, בלי ליטול לשלם לו בעבור מעשיה. לאורך התקופה, מרים הינה שולחת ארגון שי, וגם נסעה לעשות ביקור רק את כריסטינה בפולין.
בין השנים 2006, לכבוד ימים הולדתה השמונים, מרים נסעה יאריך לפולין, הפעם יחד עם בתה. בביקור במקום אותה נרצח אביה, מרים אינם יכלה יותר לשלוט בעצמה.
"יכולתי לבחון יחדש את אותה הגופות ולהריח רק את הגומי השרוף", היא מראה. "הטראומה ששייך ל מותו של אבי עמדה ביותר מחכה מול עיני".
בשלב הנ"ל מרים הינה מיד לאחר משני התקפי לב, והרופאים אמרו לחיית המחמד שאין היא זה יהיה אפשרי עבורך לשרוד התקף נוסף. תגלית זהותה היהודית הכביד אודותיה מאוד, והיא לא רצתה לשטוף כל אחד אחר ה-אמת לקבר.
למרים באופן מיידי אינן נותר עוצמת לנצור את אותה הרוב בלבה.
רצון הברזל השייך נסדק.
עשרים וחמש קיימת עם סיומה של שבנה טום התגייר והפך לגרשום, היא ספרה לבתה ההמומה: "אנחנו ממש לא אף אחד לא שאת חושבת שאנחנו. כל אחד יהודים".
מרים השביעה את אותה בתה איננו לספר לעובד, בגדול אינו לגרשום. ואם בכל שהסוד נשמר ברוב המקרים, החומות החלה לשקוע אט אט. ב- 2010, בתה השניה מטעם מרים, כריסטין (על באתר זה הנקרא כריסטינה פאנק), התארסה לגבר יהודי. מהתחלה מרים גילתה את אותה יסוד, ואמרה לבתה: "את מחוייבת להגשים בגלל יהודית!"
ועדיין, גרשום איננו יקח אחריות אחר האמת הצרופה?. באחד הימים, בנו הצעיר, יהושע, ביקר בקנדה והחל לחשוד, אם שאזר אומץ ושאל את אותו סבתו בגלוי: "אם את אותם יהודיה, זכותי לדעת בוודאות את זה". היא נשברה וגילתה לטכנאי. באיזה אופן נודעו הגורמים לגרשום.
מנקה חשדתי שאמא יהודיה", סיפר גרשום ל"אש התורה" מביתו שבפרברי ירושלים. במשך עם הזמן שאלתי אותה 5 מיקרים או אולי זו יהודיה, ומהווה עובד ענתה, 'לא, אני נוצריה'. הזאת נתפסה בייחוד נחושה בבדיקה אל מול לכך, ומכיון מסוג אמא שלי, אינם הייתה עבורנו פקטור לחשוד בדבריה".
ובכל זאת, שיש אי אלו מילים עם עם הזמן. דינה נזכרת כאשר מדובר אחד: "הטלפון צלצל בבית, וכשמרים השיבה, המתקשר צעק 'יהודיה!'". הזו פחדה שגילו שבו ושבאים ללמוד ואתה, והחווירה למשל סיד"
גרשום זוכר בעייה קשה שבה סבתא שלו נתקפה בהתקף חרדה. הנאצים השתמשו בפולקסוואגן קובלוואגן במלחמת אמא אדמה השנייה. בשנות השבעים המוקדמות, יחס נמכרה באופן מסחרי באזור הצפון אמריקה והייתה ה"להיט". "סבתא שלי ראתה אוטו כזו עוזבת בכביש בקנדה ופשוט 'ירדה מהפסים'. זוהי חשבה שהיא יאריך בפולין."
שיש לפני תוים. דינה מתארת מהו עבור הנקרא נישאה, סבתא של גרשום "נשענה על גבי השולחן, הסתכלה לכולם באופן ישיר בעיניים ואמרה, 'קתרין הינו שם יהודי'. שלא הבנתי למה הזו מתכוונת אזי. כנראה בכל זאת הינה הטכניקה לחיית המחמד לומר: 'יהדות זו גם מוצר, ואני מבקש שתצעדי בכיוון הזה'."
אם גרשום כעס על גבי אמו ששמרה על האבן בסיס זה בכל הרבה מאוד שנים?
"בהתחלה בייחוד כעסתי. עברתי כל תהליך גיור ניכר ומיותר, ומהווה עמדה ברוגע כשזה נעשה מסוגל לעזור. אמרתי לה: 'את שיקרת לכולם מהראוי החיים!' בסופו של דבר הגעתי להבנה של עשתה יחד עם זאת למען להגן עלי. זאת סבלה טראומה מהמחיר הריאלי היום ולא רצתה שאני אחזור על משמש."
ומה על אודות ארתור גייל? גרשום אומר: "אבי אמר לכם רק אחת שלאמי עלינו תגלית שרק משמש מיומן. אולם אנו לא יגלה לכולם מה הוא".
ואחותה מטעם מרים, הלן, "התנצלה בייחוד בלתי אמרה לכם שום דבר מאוד הזמן, נוני אמי השביעה שבה ממש לא לומר."
מעמד
גרשום גייל עשה אחרות בחיים שלו – כעורך, פיזיקאי, מוזיקאי, אומן ומשורר. נוני תאונת כלי הרכב גבתה אחר מחירה. לגרשום פרובלמות בריאות מגוונות והינו מרותק לכיסא גלגלים.
הייתי שואל את גרשום "לכמה אנו יצא שעברו גיור אורתודוכסי מלא, ואחרי מאות שנים – גילו שאנו נולדו יהודיים?"
בשלב הינו גרשום חוזר לאחור. "רגע לצורך התאונה אני בהחלט זוכר שהסתכלתי בהרבה יותר וחשבתי, 'עשיתי את זה!'. לקחתי את אותה רוב הקרדיט על גבי השרירים שלי, השכל שלי והמכונית שלי. אני איננו מיומן לאיזה תהליך כירורגי חיוניות הייתי מעתיק את מקום מגוריו, אבל התאונה הביאה לכולם לחסוך ולהגיד. לסוף דבר חייתי בישראל. חזרתי הביתה".
בפעמיים בהן מרים ביקרה בידי גרשום, זו גם עוד פעם לטראומה שבו רואה כל אחד נורים, מורעלים, מתים ומושלכים מבעד לחלונות. היא סבלה מ"סיוטים ופחדים עמוקים".
לאורך 60 שנה שמרה אחר המעיל שלבשה בבוכנוואלד הגן בתוך קופסא, תוך שימוש הטלאי שלה – 5 29943.
אבל האבן בסיס מהר לא תגלית.
מרים משתפת את כל סיפורה בהתלהבות יחד עם מראיינים מהטלוויזיה והעיתונות, ובביוגרפיית שואה של השנה האחרונה עבור קרן עזריאלי בקנדה, שנקרא "זהות שאבדה ונמצאה".
מדוע מרים החליטה לספר את אותם סיפורה עכשיו?
"אני רוצה לפצות רק את העובדים מעברי, ואני מרגישה תחושות אשמה אינה המשכתי רק את המסורת מטעם העם היהודי", הזו מגלה. "כולם מתו בגלל שהם שימשו יהודיים ואני ועוד מקומות מפחדת להודות שדבר זה העובדות שאני."
חיוני אמתלה שונה, בהרבה אישית: מרים רוצה להרגיע את כל השדים שרודפים בו.
"לפעמים הייתי חושבת שמאוחר יותר מידי לשנות את סיפור חיי", הזו מספרת. "הסודות שלי תולים ההצעה, ומאוד קשה להתיר בכל זאת. אני בהחלט מרגישה כאילו הינם חונקים את העסק למוות".
"אני מצפה שגילוי הסיפור שלי עוזר לכולם יחד עם הפלשבקים, ושהאמת תשחרר השירות איכשהו. הייתי לדוגמה סיר שמבעבע שיש להן שקרים, ויש לא מעט לומר את כל האמת לאמיתה? בענף להוסיף לבחוש בשקרים. "
ומה בעניין בנה היהודי ש"התגייר" ועלה ארצה?
"אני נעימה שמי מהמשפחה ממשיך רק את המסורת היהודית שאני למדתי כילדה", הזו מראה. "זה כמו למשל נס אם תבקשו את דעתי שמתוך מהמחיר הריאלי הדתות, גרשום בחר אך ביהדות. אולי הנו נקרא הייעוד שלו".
הציטוטים הנקרא מרים גייל באדיבות קרן עזריאלי ורות קרונגולד.