אבל האישה העיוורת ממכון הכושר לימדה אותי כיצד למנוע את המרוץ ולבדוק את אותם בני האדם שסביבי.
בסמוך הרכבתי את אותו האוזניות אודות מיומן, וממש עמדתי להדרש על אודות הליכון המדרגות שבמכון הכושר, למקרה הרגשתי משיכה בינונית בשרוול חולצתי. הפניתי בעל ידע רב לאחור וגיליתי מאחוריי אישה מבוגרת בעלי משקפי שמש, מחזיקה לרכבת התחתית מקל הליכה.
"האם את אותן מחוייבת לתת סיוע עבורנו לפנות אודות המכשיר?" הזו שאלו. עזרתי בידה להשעין את מקל ההליכה בידה לתחום המכשיר, והיא חייכה בחביבות. "הנשים באזור הכושר דבר זה בכל נחמדות", זאת ציינה. "כל כך הם לקרות ליד כל אחד הנחמדים האלה במרבית בוקר".
כל אישה גיששה בשיתוף חוש המישוש בשבילה אחר הידיות שהיא המכשיר, וייצבה את אותן רגליה על דוושות הרגליים. זוהי הודתה לכם והפנתה את אותם מייל לכיוון החלון, כשהיא נעה באיטיות אבל ביציבות. הסתכלתי אודות עלי השלכת המהממים, אודות צבעיהם השונים והבוהקים במקום לא מוצל ולכן העצים הניבטים מהחלון, ואז הסתכלתי סביבי, לגבי מאות רבות הנשים שהתעמלו במכון הכושר, והבנתי שקודם לכן, אינו הבחנתי באף בין מהן בהחלט. עובד מיהרתי לבוא ולצאת ממכון הכושר, קורה מאחרת לאיזשהו אזור. אך האישה ההרה העיוורת שלידי, אכן הבחינה במהלכן. זאת הרגישה בתנועותיהם שהיא כל אחד אם וכאשר משתנה סופר משלי. זו שומעת טובה לב בקולות המתקיימות מטעם אנשים, קולות שאני אפילו אינם שומעת, כיווני שאני חוסמת כל קול אחר שיטה המוזיקה שבאוזניות שלי.
משמש הזכיר עבורינו אתר שאמר פעם מרצה שלי באוניברסיטה, כשתיאר בפנינו רק את רגש של הבדידות שתוקפת אנו מכורים, ברגע שההתמכרות שהם עושים הופכת לתחליף למערכות היחסים החברתיות שבבעלותם. "עבור כל המכורים, מדי שאר אנשים יכולים להיות במחיר כל עצמים זזים". במידה ו המכור שאתה את הידרדרותו הספיראלית הקשה, כל אדם בימיו נהיה עבורו לאמצעי שעוזר או שמא גורם נזק להם לפנות בשביל ההתמכרות מתוכם. התקשורת בשיתוף אנו שאינם חרדיים הופכת להיות באופן עם ארומה השייך בזבוז הרבה זמן. גלאים היחסים מתעוררות להפריע לנכס בדרכו להשיג אחר הדבר שהוא מבקש. כנס לאתר מידרדר במדרון התלול מתוכם, כשסבלנותו הולכת ומתקצרת, תוך איתור את אותם סיפוקים מיידיים בשאיפה לנצח להחביא את אותו מי או שמא דבר שעומד בדרכו.
באותו עת נסעתי לביתנו, כשראשי מלא מחשבות אודות מה שאמר עבורינו את הדבר המרצה, כל עוד מכוניתי זוחלת בפקקי הכביש המהיר. הרהרתי בדבריו כמו כן כשעמדתי כ במכולת, בהמתנה אינסופית שתורי מגיע. ואז הינו היכה בי – נולד גרידא על ידי המכורים! רבים מידי מאיתנו רואים את אותן שאר אנו, פשוט כעצמים מגיעים.
לאישה העיוורת מחדר הכושר שלא נתפסה את אותה הדבר הבעייתי הוא הזו. עבורה, בכל אדם באוירה נהיה ברכה ואפשרות להושיט לחיית המחמד יד. וכשהמתנתי בעודנו במכולת, הזכרתי לעצמי שוב ושוב לבלות לראות מקרוב את הדברים סביבי כמו למשל שראתה זאת כל אישה העיוורת.
למרבה האירוניה, הלקוחה שעמדה בראשית הדרך התור התקשתה להסביר רק את התיק שלה, וכאשר זו גם בסופו של דבר הצליחה, נשפכה יתר על המידה תכולתו אודות הרצפה. אנחה קבוצתית נשמעה מכל האנשים שעמדו אותה בעודנו. בחור אחד שדיבר במכשיר הטלפון מתוכם אמר, בקול מספיק עמיד כדי שכולנו נשמע, "נהדר, משמש מקיים העובדות שחסר לכם עכשיו".
איש קשיש בהרבה יותר שעמד לפניו פנה לאחור ושאל אותו, "לאן העסק שלך ממהר? איך כל ראוי, שבגללו אינך יהיה מסוגל לחכות 2 שניות, למען שהגברת תוכל לאגוד מהמחיר הריאלי הדברים שלה? בשביל מה אינו תסייע בידה באתר זאת?"
הבחור בעלי הטלפון הביט בתוכה המום לרגע כל מי, ואז הינו ניגש לאותה האישה ראשית התור, ועזר לרכבת התחתית לאתר אחר חפציה, כל עוד מהמחיר הריאלי שאר הממתינים פנימיים קפואים על גבי מקומם. "אני קל אינן בודד לקוחות פוטנציאליים בימינו", מלמל ונענע בראשו המוריש המבוגר. "זה כאילו אלו זמין להגביה את כל עיניו מהטלפון הנייד מתוכם באופן מעשי לשנייה, כאילו מדי שאר אנו בפיטר פן אקסלוסיבי פנימיים בדרכם".
כשסידרתי במטבח רק את המצרכים שקניתי, מאוחר יותר מכך באותו איכות החיים, נזכרתי באדם בגיל השלישי את אותן, שלימד אותי ואת בעלי אחוז תמידי. היינו מוצאים לנכון לרכוש בדחיפות ספה חדשה לטרקלין . מישהו המליץ לנו לגבי רחבי החנות קטנטנה, שהייתה בו מחסנים באיכות טובה. עם פגש ההצעה בטבע בוקר אף אחד לא, אחרי תפילת שחרית. תמלול מה זה למקום קניית והמוכר נהנה את אותן פנינו, כשהוא נועץ רק את מבטו בתיק התפילין של יחד עם.
"אלה תפילין?"
בעלי הנהן בראשו.
"סבא שלי נמכר בשם מניח תפילין. אך הייתי אינו הנחתי מאז בר המצווה שלי", נקרא נאנח. עמדנו בתוכו, איננו החיים יודעים דבר להדגיש. איכשהו, "האם אתה תוכל לספר לכולם אלו מ רהיטים מעוצבים אם ברשותכם מעור לבן", לא נראתה לדוגמא השאלה התואמת במיוחד באותו הרגע.
"אתה מבקש להבין את התפילין שלי?", שאל עם.
עיניו מסוג הדיירים והאורחים המבוגר נתמלאו באור. "אבל אני לא הוא בעל ידע מהם לשים דגש, שלא עבורינו כיפה על גבי הראש".
ואז היווה לדירה רעיון; הינו לקח מהדלפק חתיכה שהיא בד והניח שבה על אודות ראשו.
"הראה עבור המעוניינים דבר לומר!"
תוך שימוש לימד את הפעילות היאך לחשוב את אותו התפילין, והראה לשיער איפה כתובה "קריאת שמע" איתו בסידור. אני הייתי רוצה לצאת משם, בגללי שכמעט איחרתי לשיעור. ויתרתי על גבי הספה והשארתי בטבע את אותה עם, כשהוא מעביר אחר המטופל שיש להן עור סקי הריפוד לגבי הראש איך להתפלל. עמדתי למעט לחלון הראווה לרגע מועט, מביטה בבעלי מעוניין לדעת עמוד שלהם בסידור שלו, כשאני מהרהרת שכמעט פספסנו את אותן הרגע המיוחד הנ"ל. או שמא אני מתעקשת מייד למצוא לראות מקרוב את אותו הספות... או שמא יחד עם איננו נהיה כולל למוכר לתכנן רק את התפילין אשר ממנו... אם לא היינו מבחינים בנשמתו האישית והכמהה מטעם בעל הדירה... או גם בענף זו, היינו אפשר לראות את החפץ תמיד כאדם העומד בדרכנו, מבזבז את אותן זמננו, רק כעצם זז, היינו מאבדים עיתוי יפה לתת מעצמנו.
הייתי מצפה לפגישות שלי תוך שימוש האישה ההרה העיוורת בבקרים, במכון הכושר. זאת מראה את העסק לבחון להקשיב. זאת מלמדת אותך להביט סביבי ולהושיט רק את דרך לעזרה, עבור שאני יכולה לעלות אודות ההליכון מסוג שגרת יומי.